כמעט שליש מהמורים בנגב (29%) מחזיקים בתעודת הוראה של הרשות הפלסטינית. מדובר בנתון חריג לעומת 11% בלבד בשאר החברה הערבית, שנחשף בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת, ועומד במוקד סערה ציבורית סביב חוק חדש שעלול לשנות את פני החינוך בדרום.
מליאת הכנסת אישרה אמש (רביעי) בקריאה שנייה ושלישית את "חוק המורים", שיזמו ח"כ אביחי בוארון ועמית הלוי. החוק קובע כי מי שלמד הוראה במוסדות הרשות הפלסטינית לא יוכל לשמש כמורה בישראל. המטרה המוצהרת: בלימת השפעה פלסטינית עוינת במערכת החינוך הישראלית.
הוויכוח סביב החוק אינו רק אידיאולוגי. גורמים במערכת החינוך מתריעים כי מעבר לשאלת התכנים, קיימת בעיה פדגוגית קשה: מורים רבים שלמדו ברשות מתקשים בשפה העברית. חסר זה עובר הלאה לתלמידים הבדואים, שמתקשים להשתלב באקדמיה ובשוק העבודה הישראלי, מה שמעמיק את הפערים החברתיים.
מנגד, קיים חשש ממשי ממחסור אדיר במורים. רבים פנו ללימודים ברשות הפלסטינית מלכתחילה בשל מחסום השפה שמנע מהם קבלה למוסדות ישראליים. כעת, כשהמסלול הזה נחסם, לא ברור מי ימלא את מקומם בכיתות, בעיקר בבתי ספר במגזר ובפזורה הבדואית. "זו פצצה מתקתקת", טען ח"כ בוארון בדיונים. "המורים הללו פועלים כשליחי הרשות שמחנכת לטרור בתוך המערכת שלנו. החוק קריטי כדי למנוע את ה־7 באוקטובר הבא".
החוק הוא חלק מתוכנית רחבה יותר שמקדם מכון ריפמן לפיתוח הנגב, הכוללת לא רק את עצירת הלימודים ברשות אלא גם הקמת רשות חינוך לאזורים ללא מסגרת מוסדרת. חגי רזניק, ראש המכון, מזהיר: "משילות מתחילה בחינוך. אם חוסמים מסלול בלי לפתוח חלופה, מייצרים ואקום מסוכן".
בימים אלה מגבש ח"כ בוארון יחד עם שר החינוך יואב קיש החלטת ממשלה שתאפשר לסטודנטים שכבר החלו את לימודיהם ברשות לבצע הסבה למוסדות ישראליים. במקביל, במשרד החינוך פועלים להקמת רשות חינוך בדואית ייעודית, מהלך שמתעכב מאז 2017, שאמורה לתת מענה להכשרת מורים ולימוד עברית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו