המחאה באיראן והצפון הרגיש מציבים את ישראל מול החלטה גורלית

לאחר חודשים של הסלמה בזירה הלבנונית ובזירה האיראנית עם איומים הולכים וגוברים, שחלקם מלווים בהוכחות מהשטח, ולאחר ביקור של רה"מ בנימין נתניהו בארה"ב, שלכאורה היה קבלת "אור ירוק" מהנשיא טראמפ לפעול בכל אחת מהזירות להסרת האיום - הגיבוי והתמיכה של ארה"ב הכרחיים. לא נכון לישראל לפעול לבדה.

בינתיים המציאות משנה את פניה. איראן נמצאת כבר שבועיים בגל מחאות, שנראות משמעותיות יותר ככל שעובר הזמן. מחאות אלה מכניסות שיקולים נוספים לפעולה ישראלית נגד איום הטילים הבליסטיים: האם פעולה ישראלית תלכד את העם נגד המשטר? האם פעולה ישראלית שתכוון ליעדי שלטון ולסמליו תסייע למחאה ותיתן את "מכת הסיום" להפלת המשטר? או שמא נכון יותר להשאיר את הזירה לארה"ב? הרי למדנו שטראמפ מאיים - ומבצע.

חלש מדי, לאט מדי

לפני שבוע הודיע צבא לבנון לממשלתו כי דרום המדינה פורז מנשק, וחיזבאללה נותר ללא אמצעי לחימה - "עובדה" שישראל מיהרה להפריך עם תקיפת תשתית ופרסום מיקומם של מחסני אמל"ח. האינטרס הישראלי הוא לשמר את ריבונותה של הממשלה החדשה בלבנון, אך פעולתה בנושא הפירוק מנשק חלשה מדי ומתבצעת לאט מדי.

גם בזירה זו, דילמת הפעולה הישראלית נתקלת בקו העדין שבין החלשת חיזבאללה (כבר לא "חיסול") לשימור הממשלה הריבונית.

לאחר יותר משנתיים ורבע של מלחמה, הזירות העיקריות עדיין פתוחות. האיומים קיימים ומתאוששים בקצב הרבה יותר מהיר מכפי שישראל העריכה, ואף מהר יותר מקצב בניין הכוח וההתאוששות של צה"ל - בעיקר כשמדובר באמצעי הלחימה. הפתרון של התקפות מנע לסיכול איומים, בוודאי לאחר 7 באוקטובר, הוא הפתרון הזמין והמקובל, אך גם זה נדרש לתעדוף בין זירות. עם זאת, יש "ניצול הזדמנויות", שיכול להשיג שני יעדים בפעולה אחת:

היעד הראשון הוא החיבור של איראן ושלוחותיה. אי אפשר ולא נכון לדבר על האיום מאיראן במנותק מהאופן שבו היא בונה את שלוחיה באזור, בעיקר חיזבאללה. פעולה שתפעל באופן ממוקד נגד חיזבאללה בלבנון, במקביל לפעולה רחבה באיראן, תסייע למחאה. גם פגיעה בתשתית צבאית ובסמלי שלטון יכולה להשיג את שתי המטרות במכה.

בלי אולטימטומים וקווים אדומים

להתפתחות המחאה באיראן יש השפעה גדולה על בחירת דרכיה של ישראל. נכון שכך יהיה, זה הזמן להימנע מהצהרות על אולטימטומים וקווים אדומים וללוות את ההתפתחות בתוכניות תגובה. יש לשמר מודיעין זמן אמת (על מטרות צבאיות ומטרות המשטר כאחת), ולהיות דרוכים בהגנה ובהתקפה לכל התפתחות שלא תהיה, כולל יוזמה איראנית שאולי תתרחש ככל שהמשטר יחוש במצוקה.