הכלכלה החרדית היא חידה בלתי פתורה. ההכנסות נמוכות משמעותית מהממוצע, מספר הנפשות בבית כפול ולעיתים משולש, ובכל זאת - הם קונים דירות, מחתנים ילדים וחיים בקהילות משגשגות. כדי להבין את הניואנסים, אי אפשר להסתכל על "החרדים" כמקשה אחת. ביקרנו בשלושה בתים שמספרים שלושה סיפורים שונים לגמרי על הישרדות, צרכנות וסדרי עדיפויות.
המשפחה הראשונה היא משפחה ליטאית מבני ברק, הורים ל-9 ילדים, האבא אברך בכולל, האמא מזכירה במוסד חינוכי. בדירת 3.5 חדרים צפופה, הם מנהלים מפעל חיים. האבא הוא "בן תורה" קלאסי - יושב ולומד מהבוקר עד הערב, ומקבל מלגה של כ-3,000 שקלים בחודש. האמא היא המפרנסת העיקרית, ומביאה הביתה כ-8,000 שקלים בחודש.
"ביחד עם קצבאות הילדים, אנחנו מגיעים לאזור ה-13,000 שקלים בחודש", סיפרה האמא ל"היום". "למשפחה חילונית זה אולי נשמע בלתי אפשרי, אבל אנחנו פשוט חיים אחרת". האבא מסביר כי "אנחנו לא קונים ברשתות הגדולות ולא מסתובבים בקניונים. יש לנו את 'משנת יוסף' (מכירה קהילתית ענקית) של מזון ומוצרים יבשים במחירים שהם חצי מהסופר. בגדים לילדים? קונים ב'מכירות' בתוך בתים פרטיים, ישר מהיבואן, בלי לשלם על מותגים וארנונה של חנות בקניון".
קיבוץ גלויות
"אנחנו לא טסים לחו"ל, בחול המועד אנחנו נוסעים לפארק הלאומי, או עושים החלפת דירות עם משפחה מירושלים. זה לא עולה כסף וזה שינוי אווירה נהדר. המסעדות שלנו הן האוכל בבית". החשש הגדול שלהם הוא מהגזירות הכלכליות. "ההנחה בארנונה (עד 90%) והסבסוד למעונות יום (הנחה של כ-3,000 שקלים לילד) הם החמצן שלנו, אם יקחו לנו את זה כדי לחנך אותנו לצאת לעבוד, זה לא יעזור.
"אנחנו נחיה על לחם ומים, אבל לא נעזוב את הכולל. מה שיקרה בפועל זה שנשלח את הילדים למעונות פיראטיים לא מפוקחים בתוך הבתים, כי לא תהיה ברירה".
"בחסידות זה מקובל"
שוחחתי גם עם משפחה חסידית מאשדוד. הורים ל-11 ילדים. הבעל עובד, האישה עקרת בית. האווירה בבית שונה. האבא, חסיד גור, יוצא לעבוד מדי בוקר בתחום הלוגיסטיקה. הוא מפרנס, ואשתו נמצאת בבית ומגדלת את הילדים.
"אצלנו בחסידות זה מקובל", מסביר האבא ל"היום". "התחתנו בגיל 18. הייתי אצל האדמו"ר, קיבלתי ברכה ואישור לצאת לעבוד. אין אצלנו את הבושה שיש אולי במקומות אחרים. רוב הגברים בקהילה שלנו עובדים. אנחנו לא מסתגפים, אנחנו אוהבים ליהנות. נוסעים לנופש בטבריה, לפעמים למלונות חרדים, ויש משפחות בחסידות שגם טסות לחו"ל. אנחנו עובדים קשה בשביל זה, והמשכורת שלי מאפשרת קצת יותר מרחב נשימה".
למרות העבודה, הם עדיין נשענים על הקהילה: "יש ארגוני חסד פנימיים בחסידות שעוזרים אם נתקעים, אנחנו פחות תלויים בקצבאות המדינה ויותר בעבודה ובעזרה הדדית".
שוחחנו גם עם אברך ספרדי לשיחה קצרה. הוא אבא ל-8 ילדים, אברך ואשתו עובדת. "המודל של 'הסתפקות במועט' הקיצוני פחות תופס אצלנו", אמר. "הציבור הספרדי מטבעו פתוח יותר, חם יותר. אנחנו חיים בעיר שיש בה הכל מהכל - והילדים שלנו חשופים יותר. אנחנו לא רוצים שהילד ירגיש שחסר לו משהו. השאיפה היא שהבית יהיה בית של תורה, אבל שהכלים יהיו נאים ומכובדים".
"החרדי הוא צרכן חכם"
וזה משפיע על הכיס? "בוודאי. אבל בגלל זה אשתי עובדת". שיעורי התעסוקה במגזר הספרדי גבוהים בקרב הגברים, בשונה מהליטאים, ״אנחנו פחות חוששים לצאת לעבוד במקומות כלליים כדי לקבל משכורות גבוהות יותר. הנשים עובדות קשה כדי שהבעל ילמד, אבל גם כדי שלמשפחה תהיה איכות חיים. לא נחסוך את השקל האחרון על חשבון השמחה של הילדים"
"החרדי הוא צרכן חכם שמחפש תמורה לכסף". כדי להבין את המספרים מאחורי הסיפורים האישיים, ב"היום" שוחחו עם דודי דרור, מנכ"ל מכון 'אסקריא', המתמחה במחקר ואסטרטגיה במגזר החרדי. הנתונים המפתיעים שהביא, שפכו אור חדש על מה ששמענו מהמשפחות.
במגזר החרדי יש נקודת מוצא ייחודית: מספר הנפשות במשק הבית גבוה משמעותית לעומת משפחה לא-חרדית, ובמקביל ההכנסה הפנויה נמוכה יותר. השילוב הזה מחייב להיות צרכנים חכמים מאוד, כאלה שמחשבים לא רק “כמה זה עולה היום”, אלא מהי התמורה לאורך זמן.
כצפוי, כשמסתכלים על סל הקנייה, ניתן לראות שיעור גבוה יותר של מוצרי בייסיק, ולעיתים גם בחירה במותגים פשוטים יותר. אבל לצד זה מופיעים נתונים שמפתיעים את מי שמכיר את “המיתוס” שחרדים קונים רק בזול: בפועל, רבים מחפשים ערך גבוה לכסף, ולכן יהיו קטגוריות שבהן דווקא נראית נטייה לרכישות יקרות וממותגות.
דוגמה בולטת היא עגלת תינוק כמו “בוגבו”, במחיר של כ־6,000 שקלים. במבט ראשון זה נראה לא הגיוני, אבל מבחינתם זו החלטה כלכלית קרה: עגלה איכותית תחזיק לאורך שנים ותשרת 5–7 ילדים, ובסוף גם תימכר ביד-2 במחיר טוב. לעומת זאת, עגלה זולה יותר עשויה להישחק כבר אחרי ילד אחד, ובסיכום הכולל היא יוצאת יקרה יותר.
רכישת דירות
הנתון הכי מדהים הוא הנדל"ן. איך זוגות צעירים עם הכנסה נמוכה קונים דירות? ואכן, ברמת המאקרו, שיעור הבעלות על דירה בקרב חרדים דומה ואף מעט גבוה יותר. לפי ניתוחי עומק של "היום" לנתוני הלמ"ס, רכישת הדירות בציבור החרדי עומד על כ-65%, לעומת כ-61% בציבור הכללי. אבל כשצוללים פנימה, רואים שתמונת הנדל"ן החרדית שונה באופן מהותי מתמונת הנדל"ן הלא-חרדית: קודם כל בגיל. הגיל החציוני של רוכש דירה חרדי הוא 29, לעומת 41 בציבור הכללי. פער של 12 שנה!. יש כאן שילוב של גורמים:
התפשרות גאוגרפית: החרדים לא קונים בתל אביב או ברמת גן. הם הולכים לפריפריה החרדית. בית שמש היא שיאנית הרכישות עם כ-9,000 דירות שנרכשו בשנים האחרונות, אבל אנחנו רואים נהירה לערי פריפריה כמו עפולה, טבריה, צפת, אופקים וערד. שם אפשר למצוא דירות ב-700,000 עד מיליון ש"ח.
התפשרות על הנכס: החרדים קונים דירות קטנות יותר (83 מ"ר בממוצע לעומת 94 מ"ר אצל חילונים) וישנות הרבה יותר (גיל דירה חציוני 27 שנים לעומת 13 בלבד אצל חילונים).
מינוף (משכנתאות): בניגוד לסטיגמה שיש להם 'כסף שחור' או דירות במזומן, הנתונים מראים ש-43% ממשקי הבית החרדיים משלמים משכנתא, לעומת רק 28% מהמשפחות החילוניות. זה אומר שההורים כבר לא יכולים לממן דירה מלאה ("דירה במתנה") כמו פעם, והזוגות הצעירים נכנסים להתחייבויות ארוכות טווח.
שוק העבודה
המשפחה הליטאית שהתראיינה ל"היום" תיארה מציאות של אברך לומד. "הנתונים מגבים את זה, אבל עם כוכבית", מסביר דרור. "שיעור תעסוקת הגברים החרדים אכן בעליה מתונה מאד ועומד על כ-54% ולמעשה, משנת 2015, אנחנו כמעט בסטגנציה מבחינת שיעור זה, אבל רואים זינוק אצל הצעירים (20-24) - שם השיעור שולש מ-10% בשנת 2005 ל-30% כיום.
"המהפכה האמיתית היא אצל הנשים: בשנת 2010 שיעור הנשים החרדים המועסקות עמד על 59%, אך מאז היה זינוק משמעותי וכיום 80% מהנשים החרדיות עובדות, שזה כמעט זהה לנשים חילוניות (82%). הן המנוע הכלכלי".
"הכלכלה החרדית עובדת, אבל בלחץ גבוה", מסכם דרור, "אנחנו רואים ירידה בבעלות על דירות ועלייה בתשלומי המשכנתא. החברה החרדית עוברת תהליכים עמוקים. הם צרכנים נבונים שיודעים לתעדף – הם יוציאו אלפי שקלים על חינוך (סעיף ההוצאה הגבוה ביותר, כ-2,283 שקלים בחודש למשפחה), אבל יוותרו על תרבות בילויים מערבית. זה לא עוני של רעב, זה עוני מבחירה של סדרי עדיפויות, אבל המחיר הכלכלי הופך לכבד יותר ויותר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו