כ"ץ מסרב להבין שהוא ו"אחים לנשק" באותו מחנה

הדבר החשוב שהיה חסר מאוד בעבר הוא הודעתם של שר הביטחון והרמטכ"ל שאין מקום לקריאה לסרבנות בצה"ל. זה לא קשור לרפורמה המשפטית או למחאת אחים לנשק. הסיבה היא יסוד ערכי עמוק יותר.

מדינה חייבת נאמנים. בטח מדינה שופעת סכנות כמו ישראל. נאמנים, שלא רואים בה פונקציה משתלמת, מקום טוב לגדל ילדים, או גזירת גורל. מדינה חייבת גרעין קשה של אנשים שיש להם ברית עם הסיפור שלה. שקושרים מבחירה את גורלם בגורלה. פראיירים שלה. מדינה בלי כל אלה חסרת יכולת להגן על עצמה.

לנאמנות הישראלית לגורל המדינה, בכל מחיר, יש שם: ציונות. הציונות מבוססת מעל הכל על ההבנה שאיש לא יגן על העם היהודי במקומנו. אין "מישהו אחר" שניתן לסמוך עליו. או שנוותר על החלום, או שנהיה מוכנים לתת גם את חיינו עבורו. מרגע שהחלטנו על האפשרות השנייה, אנחנו בעצם מכריזים: אין דבר בחיינו שחשוב ממשימת ההגנה על המולדת. היא שווה הפסד של הכל, של החיים עצמם.

הקוראים לסרבנות מקרב אחים לנשק הציבו משוואה אחרת: קודם כל דמוקרטיה (במובן שבו הם מבינים אותה, הנתון למחלוקת פוליטית), הגנת המולדת במקום השני. רפורמה משפטית מול פירוק הצבא – פירוק הצבא עדיף. אני מאמין ומקווה שסדר העדיפויות הזה נבע מהערכת חסר של האיום הביטחוני על חיינו. אבל משמעותו היא ציונות על תנאי. מחויבות להגנת המולדת רק בהינתן תנאים פוליטיים מסוימים.

אותו שר ביטחון שדורש ציונות ללא תנאי ממפקדיו, שותף לעיוות המסוכן שלפיו הגיוס להגנת המולדת מותנה בכך שהצבא יבטיח כי חיילים שהתגייסו חרדים ישתחררו חרדים. ברור שהדרישה לשירות ברמה דתית הרמטית היא לגיטימית וחשובה. צבא העם צריך לשרת את צורכי החיילים מכל העם. אבל הצבא הוא קודם כל הכרח, הכרח של חיים ומוות. ההנחה כי הצבא איננו "פיקוח נפש" יכולה לנבוע רק מהנחה אחת: שישנם אנשים אחרים. ישנם כאלה שירוצו אל האש ללא תנאי, ובהקרבתם הם מאפשרים לי את היכולת לקבוע תנאים לגיוס שלי. בחוק הפטור מגיוס שנידון כעת יש ועדה בשליטה חרדית הקובעת אם צה"ל עמד בתנאים לשילוב חרדים בהתאם לדרישותיהם. אם לדעתם צה"ל נכשל, הסנקציות מבוטלות.

עבור הליכוד של שר הביטחון כ"ץ זה לכאורה הכרח פוליטי. הרי הוא ציוני ללא תנאי בעצמו, פשוט הוא מבין שכדי לקיים את הממשלה עליו לקדם מסלול לציונים על־תנאי מקרב החברה החרדית. הלוואי שזה היה נכון. בפועל, אל שורות הליכוד הולכת וחודרת גישה תאומה של "אחים לנשק". יו"ר ועדת החוץ והביטחון בועז ביסמוט נוהג להסביר כי החרדים שומרים טוב מכולם על מורשת היהדות, לכן שמירה על ציביונם חשובה מהביטחון. זו "הרפורמה המשפטית" שלו: הצביון החרדי. כ"ץ וביסמוט מסרבים להבין ש"אחים לנשק" והרפורמה אלה סימפטומים חולפים. המחלה היא הציונות על־תנאי. הלקח מ־7 באוקטובר צריך להיות ברור: אין ערכים לפני ההגנה על המולדת.