החוק שיפקיר את מדינת ישראל

בסוף השבוע שעבר התבשרנו כי ראש הממשלה הורה לקדם את מתווה ביסמוט. מדהים לראות כיצד חברי הכנסת מהציבור הדתי-ציוני הם אלה שמובילים את חוק הבלוף הנוכחי. המילואימניקים הדתיים ונשותיהם הקורסות שואלים: היכן אתם? לכם הצבענו!

כיצד אתם מפקירים את אחיכם מהיישובים ומהערים - השכן בדלת ליד, האבא מהגן? כיצד אתם מאפשרים לעיוות הזה להימשך? שוחקים אותנו, קובעים את גורלנו לשנים קדימה.

סמוטריץ’ מנסה לזרוק כסף כדי לסמא את עיני המילואימניקים, אך לאחר מאות ימי מילואים הם אומרים לו פעם אחר פעם: לא כסף - אנחנו צריכים חילוף אוכלוסייה.

יולי אדלשטיין סולק מוועדת החוץ והביטחון בשל התנגדותו לחוק, ובמקומו הוצב ביסמוט - שבוחר שוב ושוב לומר “כן” למתווה. למרות המפגשים עם אנשי הציונות הדתית, הוא בוחר לומר כן לחוק האסון הזה: כן לעסקנות החרדית, כן לסיכון ביטחוני, כן לשקיעה כלכלית וחברתית.

*המשמעות ברורה וקשה*

מדינת ישראל תופקר. על הגבולות, באוויר, בים וביבשה - לא יהיה מי שיחזיק את הקו. המלחמה הבאה היא עניין של זמן בלבד, וכבר היום חסרים 12,000 חיילים.

הדיווחים על חיסולים ממוקדים מדי כמה ימים ממחישים עד כמה עוד עבודה רבה לפנינו, ועד כמה עוד ימי מילואים יידרשו. לפי ההערכות המעודכנות - בשנת 2026 ישרתו בכל רגע נתון כ-60 אלף חיילי מילואים. כל אחד מהם ייקרא לשירות של כחודשיים וחצי בשנה - פי שמונה עד פי עשרה ממה שהיה נהוג לפני 7 באוקטובר.

החוק עצמו נדחה עד עתה, וכרגע מנסה להתגנב להצבעה. מחטף. בזכות רעש המחאה של אזרחים ושל מילואימניקים שאינם מוכנים עוד - הוא עולה למודעות הציבור. החשש מהעברתו עדיין קיים - ובצדק: במקום שירות קרבי, מציעים שוב “שירות לאומי”; במקום 100 אלף מתגייסים פוטנציאליים - המתווה מבטיח 7,000 בלבד בשנה עוד כ-5 שנים; במקום תגבור הקו בעזה - צעירים חרדים יישבו במשרדי הקריה.

אין כיום כל מנגנון שמייצר תמריץ של ממש לגיוס. ראינו בעבר שדווקא צעדים כלכליים חדים - כמו קיצוץ קצבאות הילדים ב-2003 - הביאו לעלייה משמעותית בתעסוקת נשים חרדיות. הסיקו מכך את המסקנה: רק סנקציות אישיות-כלכליות, רק הטבות מדינה המותנות בגיוס - ייצרו שינוי אמיתי.

*חרב מעל צווארנו*

החוק המוצע משאיר חרב מעל צווארנו. העברתו תנציח בחוק את הגנת הציבור החרדי מפני צו הגיוס. מתגייסים חדשים שיקלו את נטל הקרבי - לא יגיעו. להפך: החוק ימסד עשור נוסף של השתמטות, ויחזק את כוחם של העסקנים החרדים על צעיריהם.

מי יזכו בפטורים? שוב - המקורבים, המאורגנים, “המיוחסים”. ומי יישלח לשאת בנטל? צעירים מזרחים, חוזרים בתשובה, מי שאינם מקורבים - אלה שגם כך נדחקים לשולי החברה. מי שיעז להתגייס לא יקבל אות של כבוד, אלא מעמד של “חריג” שנכנס למכסה.

הבחירה בידינו: להמשיך לשחוק את הלוחמים שלנו ולהביא את המדינה לסף קריסה ביטחונית, או לעצור את החוק שמוביל אותנו אל פי התהום. דברי השופט סולברג מהדהדים: גיוס הוא חובה מהתורה. “לומד תורה שאינו שומע בכיו של תינוק - לימודו פגום.” ובערב חנוכה, קריאתו של מתתיהו עודנה רלוונטית: מי לה’? אלי.

על נבחרי הציבור מוטלת החובה לעצור את החוק הזה עכשיו. הוא עלול להוות אסון לדורות.

-----

ד”ר ביטי רואי היא פעילה בפורום ‘שותפות לשירות’. אם לחיילי מילואים ולחתן קרבי ששירתו מאות ימים במלחמה