מדינה בהפרטה: מי באמת מנהל את המדינה

מדינה בגיוס המונים: לכל יעד יש פרוייקט שקורא לציבור להתייצב עבורו, להצדיע ולהחליף את הממסד, כמעט התרגלנו לזה. בשבעה באוקטובר התעוררנו ב-6:29 ומאז לא הלכנו לישון, פשוט הבנו שאין מישהו שיהיה ער במקומנו. גילינו שיש פה עם מדהים משחשבנו, והנהגה מרושלת משדמיינו. לקחנו אחריות במקום שבו אין אחראים.

היזמות האזרחית, עשרות אלפי המתנדבים, קווי האספקה האזרחיים והחמ"לים הפרטיים – כל אלו היו הצ'ריטי הגדול בהיסטוריה המודרנית של ישראל, לא למען מטרה חדשה וחזון רומנטי, אלא למען הישרדות בסיסית שמישהו אחר היה אמור לספק. עשרה מליון ישראלים הפכו להיות מנהיגים, בזמן שהמנהיגים הפרו איתנו את החוזה הבסיסי: להיות שם בשבילנו.

זה בסדר להפריט חברות תעופה, נמלים ודואר, לפעמים זה גם מייעל אותם. אבל מעולם לא נתנו לאיש אישור לשחרר למיקור חוץ את ניהול החיים עצמם, את הביטחון והעתיד של הילדים שלנו. או כמו שסיכם זאת ראש אמ"ן חליווה כשניסו להעיר אותו בליל הטבח: "מיותר". הוא צדק, הופרטנו.

השרות הצבאי הופרט

באמצע הלילה בין שלישי לרביעי הגיעה משטרה צבאית לעצור עריק ברמת גן. הוא לא נעצר אבל עשרות מתפרעים הפכו ניידת משטרה במחאה נגד עצם הניסיון לאכוף את החוק. אם זה לא היה עצוב, זה היה מחריד.

זה בסדר להפריט חברות תעופה, נמלים ודואר, לפעמים זה גם מייעל אותם. אבל מעולם לא נתנו לאיש אישור לשחרר למיקור חוץ את ניהול החיים עצמם, את הביטחון והעתיד של הילדים שלנו. או כמו שסיכם זאת ראש אמ"ן חליווה כשניסו להעיר אותו בליל הטבח: "מיותר"

ערב 2026 חיילינו נמצאים בעזה, בגולן הסורי ובדרום לבנון, בנוסף לפעילות ה"שוטפת" ביו"ש ובשאר הגבולות. כעת הודיע הצבא כי בשנה הקרובה יחזיק במקביל 60 אלף חיילי מילואים בכל רגע נתון – פי עשרה מאשר לפני המלחמה. ראש חטיבת תכנון בצה"ל הצהיר בכנסת כי הצבא זקוק נואשות ל-12 אלף חיילים נוספים, מתוכם כ-7,000 לוחמים.

במלחמה האחרונה נהרגו 923 חיילים בנוסף לאלפי הפצועים. תוסיפו לכך את הרוגי הטבח, הפגועים נפשית ואת הסביבה המשפחתית והחברתית שלהם – ותקבלו שתי מדינות לשני עמים: אחת חבולה, אבלה ומשרתת, ואחת משתמטת, מתפרעת וגם ממומנת.

גם במבצע "מתחילים מחדש" שנתן הזדמנות לעריקים להתגייס מבלי לשבת בכלא, פנה הצבא ל- 14,000 חייבי גיוס. אל  תישארו במתח – מתוכם הסכימו להתגייס 110 חיילים.

אז במקום להמציא לחוק שעל הפרק כינויים כמו "הסדרת מעמד בני הישיבות", או "חוק הגיוס", הנה הצעה לקואליציה: פשוט תקראו לו " חוק הפרטת השרות הצבאי בישראל". רק אל תשכחו לבוא לנחם.

האופוזציה הופרטה

יאיר גולן התקבל בהפגנה במוצ"ש כמו כוכב רוק,  בני גנץ היה מתקבל ככה פעם בהופעות של שלמה ארצי. גנץ הנוכחי עמד בצד ולא תיקשר עם שאר ראשי האופוזיציה. ליברמן בכלל נשאר בבית. בנט התחבק עם לפיד והיה מוקף בצוות שמנע כל תאונה תדמיתית לא מתוכננת, עד ששחרר תמונה בפוזת שחרור הכותל עם אייזנקוט. רק עניין אחד קטן: הם לא באמת רלוונטיים.

האופוזיציה בישראל הופרטה. את נושאי תיק האלטרנטיבה אפשר לזהות בקלות: רק עליהם השלטון מבזבז אנרגיה ופעילות. כשמפגיני ימין באים להפריע להרצאה של כתב בחדשות 12, חבריהם מתייצבים מתחת לבתים של היועמש"ית והפצ"רית, וכשהדר מוכתר גרה בקפלן כדי לקושש קולות על משבצת האישה בליכוד, ברור שיש לנו בעיה.

אז הנה הכלל: כשמפגינים נגדך, מגדירים אותך כמנהיג. באופן אירוני, דווקא כמות השנאה נגד נתניהו והפיכתו לכולא הברקים של כל מה שרע פה, מבצרת אותו שוב ושוב כמנהיג המחנה, חרף כל הכישלונות והחסרונות. לאופוזיציה אין נתניהו, אלא קבלני משנה שסופגים הפגנות אבל בכלל לא יתמודדו בבחירות.

הדבר היחיד עליו היה אפשר להבעיר רחובות ולהעביר בעזרתו קולות – חוק הגיוס – לא נמצא בכלל בהפגנות הענק של מוצ"ש. וזוהי תמצית הבעיה: הם לא באמת רוצים קהלים אחרים באירועים שלהם. המחשבה לעשות הפגנה על גיוס עם הציבור הדתי, המתנחל, הימני והליכודניקי – עושה להם צרבת, במקום להבין שזה המפתח לניצחון בבחירות

מרגע שהטיקט "רק לא ביבי" התמוסס לתוך עצמו, גוש השינוי לא מוצא נושא להסכים עליו. וועדת חקירה ממלכתית זהו מאבק ראוי, אבל לא אג'נדה להחליף איתה שלטון. בנושאים המדיניים הם בכלל חלוקים.

והדבר היחיד עליו היה אפשר להבעיר רחובות ולהעביר בעזרתו קולות – חוק הגיוס – לא נמצא בכלל בהפגנות הענק של מוצ"ש. וזוהי תמצית הבעיה: הם לא באמת רוצים קהלים אחרים באירועים שלהם. המחשבה לעשות הפגנה על גיוס עם הציבור הדתי, המתנחל, הימני והליכודניקי – עושה להם צרבת, במקום להבין שזה המפתח לניצחון בבחירות.

מה שהאופוזיציה צריכה לעשות הוא פשוט באופן מביך: לעצור את ההפרטה מרצון. לבחור מנהיג אחד שיוביל את ההתמודדות מול נתניהו, להתאחד לקמפיין אחד נגד חוק ההשתמטות ולפתוח בעזרתו את השערים לקהלים חדשים. להזיז הצידה את הקיצוניים של המחנה – הם הקולות הבטוחים ממילא שיכולים רק להבריח את המתנדנדים. להפסיק את הזלזול ב"ביביסטים", שהפך כבר מזמן ל"צ'חצ'חים" של 2025. בקיצור, להחליט אם רוצים לנצח או להנות, בינתיים זה נראה שבחרו לא לעשות את שניהם.

ההסברה הופרטה

בתקופה הגורלית ביותר בתולדותיה, גם לוחמת ההסברה הישראלית הופרטה לנפשה. אין לישראל ראש מערך הסברה, מעמדה העולמי קורס בגלל קמפיינים מבחילים בשטחיותם, ראשיה מבוקשים למשפט בהאג על פשעי מלחמה – ואין מענה. את הסכר הזה מנסים לעצור באצבע שלל ארגוני הסברה אזרחיים שיזמו אנשים מדהימים בלי תקציבים, בלי תמיכה, ובלי הממלכה מאחוריהם. ומה נתניהו עושה בינתיים ? טוב ששאלתם.

ראש הממשלה צייץ בסופ"ש האחרון כתבה מהמגזין "ג'קובין", הטוענת שג'פרי אפשטיין סייע לאהוד ברק בבחירות 2019. נחדד שוב: ראש הממשלה שיתף מקור מידע אנטישמי שמאשים את ישראל ברצח עם ואפרטהייד כתחביב. כמה אנטישמי? כותב המאמר הוחמא כל כך מהשיתוף של נתניהו עד שהגיב: "כתבתי על מי שמתעלל בילדים, נתניהו רוצח ילדים בקנה מידה עולמי". הפוסט של נתניהו הגיע ל-5.2 מליון צפיות, מי אמר שאין הסברה ממשלתית לישראל. או במילים אחרות: אפשר להפריט, אפשר להפריע, אבל כדי לעשות את שניהם יחד צריך באמת כישרון יוצא דופן.

פרשת השבוע מספרת על חלום יעקב, ובו מבטיח לו אלוהים: "הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ". בבחירות הקרובות בני יעקב ילאימו את המדינה בחזרה. מגיע לנו.