משפחות שכולות זועקות: "המצביעים בעד חוק הפטור - גוזרים קרע על החברה הישראלית"

"החוק הזה, הנקרא בטעות 'חוק גיוס', במתכונתו הנוכחית לא יעבור. ככה פשוט, כי אנחנו לא ניתן לכם". כך הצהיר מייסד תיאטרון אספקלריא חגי לובר בפוסט בפייסבוק. לובר שכל את בנו, יהונתן, לפני כשנתיים ומאז מרבה להתבטא בנוגע לשוויון בנטל.

הוא טוען שחוק הפטור מגיוס לחרדים במתכונתו הנוכחית מסכן אותנו ביטחונית, מפלג אותנו חברתית ומאפשר השתמטות בממדים עצומים.

"אנחנו באים בשם עוצמה מוסרית שאין שנייה לה - בשם בנינו הנופלים", חתם לובר את דבריו. לובר הוא חלק מקבוצה ובה כ־40 הורים שכולים, רובם בני הציונות הדתית, המתנגדים לחוק. לטענתם, בחוק אין סנקציות נגד מי שלא ישרת ואין תמריצים שיעודדו את מי שיבחר להתגייס. בימים אלה נפגשים חברי הקבוצה עם ח"כים מהציונות הדתית והליכוד במטרה לשכנע אותם להתנגד לו.

בקבוצה זו חבר גם מרק אביטבול, פיזיקאי שעלה בצעירותו מצרפת ובחר לגדל את ילדיו כאן. הוא מספר שבעוד ב־7.10 חמשת ילדיו קפצו למילואים והוא הלך לנחם משפחות שכולות שאפילו לא הכיר, הוא נדהם מהתנהגות החברה החרדית. "אני מנהל חברה שמעסיקה גם חרדים, וראיתי שם חוסר אמפתיה מוחלט. זה הפעיל אותי, ירדתי לבני ברק והלכתי לדבר עם אנשים, לנסות להבין. הבן הקטן שלנו מתחתן מחר בערב. עליתי להר הרצל לספר לאליאב שאחיו מתחתן ושמעתי בכי של אימהות. איך אפשר להישאר אדיש לדבר הזה?! חברי הכנסת צריכים לעלות להר הרצל לפני שהם מצביעים, וההיסטוריה לא תשכח מי שיצביע בעד".

הוא נזכר בתקופה שנתניהו כיהן כשר האוצר בממשלת שרון וקיצץ בקצבאות הילדים. הדבר הוביל לירידה בילודה במשפחות חרדיות וערביות. "מי שלא מתגייס צריך להפסיק לקבל תקציבים מהמדינה. שיבחרו מה שהם רוצים, אבל שייקחו אחריות על הבחירות שלהם".

חברה משותפת

הדבר שחורה לו יותר מכל זו התחושה של החרדים שהם לא חלק מהחברה הישראלית. "זה סימפטום לניתוק מהעם שלנו. אני לא ראש אכ"א ואני לא מסתכל על כמה חיילים חסרים לנו, אני מסתכל על החברה שלנו. הנושא הוא לא חטיבת חשמונאים אלא עתיד המדינה והחברה. נכון, החברה החרדית צריכה לשמור על הצביון שלה, אבל הניתוק הזה לא יעמוד במבחן הזמן. ומי שמצביע בעד החוק הזה לא מסדיר בעיה פוליטית זמנית, אלא גוזר על החברה שלנו קרע גדול, וזה הנושא העיקרי".

אליאב בנו היה בן 36 בנופלו, אב לארבעה. בקרב שבו נהרג נפלו עוד ארבעה לוחמים, ונותרו 35 יתומים. "את המספר הזה צריך להציג לחברים שלנו מבני ברק. אנחנו יודעים מה אנחנו משאירים מאחור ואנחנו לא יכולים להיות לבד, אנחנו רוצים אותם איתנו", הוא אומר בכאב. בנו התגייס לגדוד 50 של הנח"ל ולא לסיירת, כי לדבריו "רצה להיות עם עם ישראל".

למרות שהוסמך כמהנדס בניין, "הוא ואשתו טל החליטו לתת כמה שנים לעם ישראל והלכו לכפר נוער. שם היו משפחה אומנת ל־20 ילדים שהוצאו מהמשפחות שלהם בצו בית משפט, מקרים קשים ביותר. היום אחד מהם בגבעתי, אחד בסיירת גולני, אחד בעתודה, וכן הלאה. בלילה הכי קשה בחיים שלי, אחרי שקברתי את בני, הגיעו 18 ילדים ואמרו לי שכל מה שאליאב וטל נתנו להם – הם מחזירים לנו עכשיו", הוא מספר בגאווה. בתום שש השנים תרם אליאב כליה, ולכן היה פטור משירות, אבל ב־7.10 התנדב עם כולם.

"אני בא מבית דתי, והילדים שלי יצאו לקרב בשם התורה. אין התנגשות בין ערכי התורה לבין השירות בצבא. הסיסמה 'בשם התורה לא נתגייס' פשוט מוציאה אותי מדעתי. מצאנו בווסט של אליאב ספר לימוד תורה ספוג בדם שלו עם פגיעה של קליעים. הבן שלי יצא בשם התורה ולמד תורה במהלך התמרון. זה המסר שהבן שלח לנו.

"אני רוצה שאותם חברי כנסת שיצביעו בעד חוק ההשתמטות הזה יסתכלו לנו בעיניים ויידעו שאנחנו לא הולכים להיעלם".