"פוחדים למות ופוחדים לחיות": נפתח מרכז חדש לסיוע נפשי חינמי בנתיבות

65% מבני הנוער בדרום מדווחים על חרדה, ו-40% נוספים מדווחים על קשיים חברתיים. הורים רבים פנו לאחרונה לסיוע בהדרכה הורית. הבוקר (שני) נחנך בטקס חגיגי מרכז חדש של עמותת אנוש בנתיבות, שמטרתו להעניק מענה נפשי נרחב יותר לתושבי האזור, ובפרט לבני הנוער - בחינם, במשך השנתיים הקרובות.

המציאות הממושכת של מלחמות וירי בדרום יצרה מציאות חיים חריגה. בני הנוער, שנולדו למציאות של מבצעים ורקטות, מתמודדים כיום עם השלכות קשות אף יותר מאז אירועי 7 באוקטובר. רבים מהם חוו פינוי ממושך, חוסר ודאות מתמיד, או חיים לצד גבול בוער - עם טנקים, חיילים ופיצוצים סביב.

"היא פוחדת למות ופוחדת לחיות"

תושבת נתיבות, אם לילדה בת 12, מספרת: "יש לה אפס תפקוד. היא חוששת ללכת לבית הספר, לא מוכנה להתרחק מאיתנו, סובלת מחרדות קשות. היא פוחדת למות וגם פוחדת לחיות. לא נפגשת עם חברות ובוכה כל הזמן".

למרות המספרים, ליאן דב כהן, מנהלת מרכז הדספייס נתיבות, מציגה גם נתון מעודד: 15 ילדים שפנו למרכז מאז פתיחתו הצליחו לשוב אל ספסל הלימודים. עם זאת, לדבריה, שיעור הפניות והחרדה רק גובר - במיוחד מאז מבצע "עם כלביא" והחשש מטילים בליסטיים מאיראן.

אם נוספת לנער מתבגר מתארת: "זה שבר אותו לגמרי. רעשים של אופנועים, משאיות או אמבולנסים מקפיצים אותו. הוא סובל מחרדת נטישה קשה, לא נותן לאבא שלו לצאת מהבית, ומפחד להתקלח לבד או עם דלת סגורה".

לדבריה, אחת הבעיות המרכזיות היא העומס על מערכות הבריאות: "אנחנו ממתינים כבר חודשים לטיפול, אבל זמני ההמתנה ארוכים מאוד. מקווים שהמרכז החדש יוכל לסייע לנו".

16% מההורים נעזרים בהדרכה הורית. אם נוספת מספרת על השפעת המילואים של בעלה: "הילדות חוות חרדת נטישה ובוכות המון. גם בעלי מתקשה לתקשר איתן. אנחנו זקוקים להדרכה. הבית השתנה מאוד מאז המלחמה".

"מכירים מלחמות - אבל הפעם זה שונה"

נעה כהנא בוסקילה וליאן דב כהן ששון, מעמותת אנוש, מסבירות: "הנוער הזה גדל לתוך מצבי חירום חוזרים ונשנים, אבל מה שקרה עכשיו היה קיצוני בהרבה. הקורונה, הפינוי, המעברים בין בתי ספר - הכול הצטבר. במשך שנים היה כאן מענה נפשי חלקי בלבד, וכשפרצה המלחמה הם הגיעו אליה עם ארגז כלים חסר".

נתיבות, שנמצאת בטווח של שמונה קילומטרים מהגבול ולא פונתה, חוותה גם היא קשיים נפשיים רבים. לדבריהן, "יש מצבי קצה, בני נוער שלא הולכים לבית הספר, תוקפנות, אשמת שורד, תחושת ‘למה אני חי והם לא’. גם מי שלא נפגע פיזית חווה טראומה אמיתית. יש ציפייה מהם להיות בסדר - אבל הם לא".

בני הנוער שחיו סמוך לגדר התמודדו עם פיצוצים, רעידות, טנקים בכבישים וחיילים ברחובות. חלקם הכירו חיילים ששמרו על היישוב ולא חזרו. "איך לומדים כשיש בומים מסביב וכולם מתנהגים כאילו זה לא קרה?" שואלת ליאן. "איך אוכלים צהריים בזמן שמלחמה מתנהלת כמה קילומטרים ממך?"

מאז פתיחת המרכז לפני שבועיים התקבלו בו כ-200 פניות - מהורים, בני נוער וגם מצוותי חינוך. "גם המורים והיועצות צריכים ליווי," מספרת דב כהן. "הם אלה שפוגשים את הילדים יום-יום ומתקשים בעצמם להכיל את המציאות".

תקווה חדשה בדרום

המרכז החדש, שהוקם בתרומות פילנתרופיות מהארץ ומהעולם, מציע סיוע פרטני וקבוצתי לבני נוער בגילאי 10-25 לפי מודל הדספייס - ללא עלות. את הליווי מעניקות מטפלות תושבות הדרום, במטרה לאפשר תהליך שיקום קהילתי אמיתי.

ד"ר הלה הדס, מנכ"לית עמותת אנוש, מסכמת: "פתיחת מרכז הדספייס נתיבות היא הצהרת תקווה. זהו מקום בטוח שבו צעירים יכולים לדבר, להרגיש ולקבל מענה רגשי מקצועי – כאן, קרוב לבית".