ישראל משחקת (שוב) לידי חמאס

אחרי שנתיים שבהן השתמשנו בכל מוטיב אפשרי של האדרת ההישג הצבאי במלחמה נגד חמאס – החל ב"ניצחון המוחלט", שהתחלף ב"ניצחון הגדול", כשבדרך "פירקנו את חמאס, השמדנו את יכולותיו הצבאיות, הרסנו את מרבית התשתית הצבאית" ועוד לא מעט – הזמן שחלף מאז הסכם הפסקת הלחימה שנכפה על ידי הנשיא טראמפ מוכיח כי בין אותו אוסף כותרות לבין המציאות קיים מרחק רב.

בשבועות האחרונים חזר חמאס למרכז העניינים ברצועת עזה (בשטח שבו הוא שולט, ובו רובה המוחלט של האוכלוסייה), תוך שנטל לעצמו את המשילות והריבונות על הניהול הפנימי/מקומי בשטח, ולמפגני הכוח - כמו הבלטת הנוכחות על ידי לובשי מדים אחידים, מצוידים בכלי נשק אישיים ורכובים באותם רכבים ששירתו אותם מאז 7 באוקטובר. מרביתם סמליים וחסרי עוצמה צבאית ממשית, אך מספיקים כדי להוציא פעילויות מתוכננות נגד כוחות צה"ל ולהסב אבידות בנפש (שלושה חיילי צה"ל נהרגו מאז הפסקת המלחמה, ועוד יותר נפצעו בשורת תקריות אש, מרביתן בדרום הרצועה).

ובעיקר, חמאס חזר לסורו ולהתנהגותו כארגון טרור שמכתיב את סדר היום, מהתל בכולם בהקשר החזרת החללים החטופים - מהשהיית החזרתם, דרך תרגילי החבאת גופות ועד החזרת גופה שאיננה של חלל ישראלי חטוף, או שאריות של גופת חלל שכבר הושבה לישראל לפני זמן רב.

נוסיף לזה הערכות צבאיות מודיעיניות ששמענו באחרונה על היקף המנהרות הפעילות שנותרו בידי חמאס, חלקן אפילו בשטח שבו שולט צה"ל, ודי בכל אלה כדי להבין שהמרחק בין פירוק והשמדת חמאס הוא לא פחות מהמרחק ליישום מלא של מתווה 20 העקרונות של הנשיא טראמפ.

יש להגיב בעוצמה על הפרות משמעותיות של חמאס, בעיקר אלה הצבאיות הפוגעות בכוחות צה"ל. אסור להבליג ואסור להשתמש (שוב) בהַמְשָׂגָה הקונספירטיבית שלפיה מדובר ב"סוררים" ולא באנשי חמאס: כל פעולה מתוך השטח מערבית לזה שבשליטת צה"ל היא באחריות חמאס ועל ידו ישירות

להבין ולהחליף דיסקט

אל מול התנהלותו זו של חמאס, בישראל ממשיכים באותו שיח, באותה התלהמות ובאותם איומים שהושמעו לפני ההסכם שהביא להפסקת המלחמה, להחזרת 20 החטופים החיים ו-17 חטופים חללים עד כה.

צריך להגיב בעוצמה על הפרות משמעותיות של חמאס, בעיקר אלה הצבאיות הפוגעות בכוחות צה"ל. אסור להבליג ואסור להשתמש (שוב) באותה הַמְשָׂגָה קונספירטיבית של הימים שלפני 7 באוקטובר, שאותה שמעתי מלא מעט דוברים (בעיקר מחוץ לישראל) אשר לגבי אותן הפרות טענו כי מדובר ב"סוררים" ולא בהכרח באנשי חמאס. כל פעולה מתוך השטח מערבית לקו הצהוב שבו שולט צה"ל היא באחריות חמאס ונעשית על ידו באופן ישיר.

אך בין תגובה משמעותית לבין חזרה לאיומים ש"נחזור ללחימה ונפרק את חמאס" המרחק רב. הרי היינו שם בשנתיים האחרונות, לא באמת הצלחנו להביא אותו הישג מכריע, ולא כל פעולה הניבה את התוצאה המיוחלת, ולכן הגיע הזמן להחליף דיסקט.

מאחר שהסכם הפסקת המלחמה נכפה עלינו, דווקא עכשיו האינטרס הישראלי הוא לנוע מהר ליישום השלב השני של בניית והכנסת הכוח הבינלאומי עם הגדרת סמכות ומשימות ברורה, הגדרת מנגנון האכיפה והבקרה, שימור חופש הפעולה הישראלי והסכמה על מגנון ומהות פירוז חמאס, בעיקר מהנשק הכבד.

כל יום שעובר וכל משיכת זמן ליישום השלב השני - ויש מקום להתעקשויות ולעמידה על האינטרסים הישראליים בדרך ליישומו, מהר ככל האפשר, שכן מתווה טראמפ השאיר את עקרונות השלב השני מעורפלים מאוד ולא ברורים - משחקים לידיו של חמאס ומאפשרים לו לבסס חזרה את אחיזתו וכוחו בשטח.

זה הזמן הישראלי להחליף דיסקט ולחתור למעבר מהיר לשלב השני, ולא ליפול בפח שחמאס טומן לנו בדמות הפרות ההסכם, הפרובוקציות בהקשרי החזרת החטופים החללים ושאר מעשים מבית היוצר של ארגון הטרור האכזרי - ובעיקר לא ליפול בפח ההחלטות האמוציונליות והמתלהמות שבשנתיים האחרונות לא באמת הובילו אותנו להשגת מטרות המלחמה. האינטרס העיקרי של ישראל הוא לא החזרה לחידוש המלחמה, אלא המעבר לשלב השני של ההסכם.

הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי