"מוות וחיים ביד הלשון", נכתב בספר משלי. ולמרבה הזוועה, פסוק שנלקח מספר מלא במשלים הופך למציאות עצמה - לכאוס שיוצא משליטה, לאש שמאכלת ושורפת כל חלקה טובה.
"מוות בייסורים", "עונש מוות עכשיו", "מיתה בשריפה", "אפשרות לתלייה", "בוגדת ארורה, לגרדום" - אלה רק מקצת ה"ברכות" שהופנו אל האלופה יפעת תומר-ירושלמי בימים האחרונים, מאז שהודתה בהדלפת הסרטון משדה תימן.
חברי כנסת ופרשנים מובילים העלו אותה על המוקד כשקצף על שפתיהם. "לכלא!" קבע צבי סוכות, זה שפרץ באיוולת לשדה תימן ואף הוזמן לחקירה באזהרה על כך. ח"כ טלי גוטליב קבעה כי הפצ"רית אשמה במותו של חייל צה"ל שנחקר בקשר לשדה תימן: "הלוחם עז הרוח שנלקח לחקירה שם קץ לחייו בסמוך לסיומה. דמו על ידי הפצ"רית וחוקרי מצ"ח".
"בוקר טוב, האם היא נעצרה?" שאל עיתונאי אחר, ואילו רעהו שלח אותה לאי בודד לעשות קולות של שטיח.
גם לאחר שנמצאה הפצ"רית בריאה ושלמה, לאחר שהיה חשש כבד לחייה במשך שעות ארוכות, כתבה גוטליב "הפצ"רית ניסתה להתאבד כדי להשחיר את אנשי הימין". ינון מגל הוסיף "אפשר להמשיך בלינץ'".
לא מדובר רק באנשים שאיבדו שליטה, אלא במערכת שלמה שמרוויחה מהדם הזה אלגוריתמים שמתגמלים שנאה, פלטפורמות שמזינות את עצמן בזעם, ותעשייה שלמה שחיה מהקליקים שלנו.
ואין מבוגר אחראי בג'ונגל הזה, שיעשה סדר. שידפוק על השולחן, ויגיד: עד כאן. ולא, מילים רפות ויפות מהנשיא לא יספיקו פה. את מכונת הרעל המופרעת והמטורפת ששורשיה הרקובים מסריחים מהראש עד הרגליים, יש לעקור מהשורש.
כשמנהיגים עצמם שותפים למקהלת ההסתה, מי ישבור את המעגל? איפה קבינט ההיגיון? מי יכריז מצב חירום לשפה?
איבדנו את הבושה. את המוסר. את הנורמליזציה. הפכנו לעדר מוסת שמתנפל עם שיניים חשופות, כמו עדר תאואים מורעב, על כל מי שאנחנו מאמינים שהוא אויב האומה. במהלך השנתיים האחרונות שהיו בין הקשות שידעה מדינת ישראל, הגיע השיח לקיצון. תיאוריות קונספירציה התפתחו ללא הפרעה. יממה בלבד לאחר השביעי באוקטובר כבר הופצה תאוריית הבוגדים, ותמונה מזויפת של בכירים שבורחים מהארץ.
הקיצון הגיע לשיא גם במצב נפשי מעורער של רבים. עשרות אלפים מדווחים על תסמיני פוסט טראומה. רבים הגיעו למצבים אובדניים. נער שקפץ אל מותו בהפגנה, ניצול נובה שלא יכול היה יותר, אימא לניצול נובה, חיילים רבים שהמערכת איבדה לאחר שיצאו מהקרב מצולקים בנפשם.
וגם אלופה אחת בצה"ל. שאמנם שגתה שגיאה חמורה, טעתה והודתה בטעותה, אך אירועי היום הוכיחו למי שלא הבין עדיין, שגם נושאי התפקידים הם אנשים, ונשים עם רגשות, בשר ודם, ולא עשויים מקיר של פלדה.
החזרה לנורמליזציה אינה רק בסיום המלחמה והחזרת כלל החללים. ריפוי ואיחוי אמיתי יתחיל להתקיים רק שנלמד לדבר, להתבטא. שמשפט למי שכשל יתברר בצינורות המקובלים - גם של הלוחמים שחשודים, וגם של האלופה שטעתה.
אנחנו לא צריכים לחזור לשישה באוקטובר 2023 - אלא לחתור לשחר של יום חדש לחלוטין, בו אזרחי מדינת ישראל מבינים שהוראות פתיחה באש חשובות גם בשדה הקרב הוירוטואלי, ולא רק בשדה הקרב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו