"רק אז קיבל ודאות": הרגע בשבי חמאס שעמרי מירן הבין שמשפחתו בחיים

הידיעה המאוחרת שאשתו והבנות בחיים, הכנת הלימונדה עם רוני הקטנה בפעם הראשונה ("אתה זוכר איך מכינים?") והרצון לחזור ולהיות זוג אנונימי: "רק בחודש מאי 2024, שמונה חודשים אחרי שהוא נחטף עמרי ידע בוודאות שאני והבנות בחיים. זה היה מאוד לא פשוט", מספרת בראיון לישי מירן לביא, אשתו של שורד השבי עמרי מירן שהוחזק במשך שנתיים כחטוף מעזה.

קשה להתעלם מהאנרגיות שלה, כעת כשקיבלה לידיה את בעלה ומשחזר לשני בנותיו, רוני בת החמש ועלמא (2.5) שהייתה רק בת חצי שנה כשנחטף היא מתפנה לספר קצת ממה שעבר עליו בשבי, מה שמעה ממנו, על התחלת השיקום כמשפחה, וגם מתייחסת למימון ההמונים שפתחו עבורם החברים.

מה עמרי מספר על מה שעבר עליו בשבי?
"כל דבר שאני אגיד יחטא למציאות. היו תקופות מאוד לא פשוטות, היו תקופות שהיו יותר 'נסבלות'. עמרי היה גם מעל הקרקע, גם במנהרות. היו תקופות שהיו לבד והיו תקופות שהיו עוד חטופים. רק בחודש מאי 2024, שמונה חודשים אחרי שהוא נחטף עמרי ידע בוודאות שאני הבנות בחיים. כשחטפו אותו הוא 'החזיק' את הידיעה שאנחנו נשארנו בחיים, אבל את הוודאות הוא קיבל רק חודשים אחרי. אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי זה 'תגידי, את השבתת את המדינה?' ולא הבנתי על מה הוא מדבר. והוא אמר לי – 'ראיתי את הצהרה הזאת שאת עמדת שם, ואת השבתת את המדינה'.

"הראו לו את זה באל-ג'זירה, היו פעמים שהייתה להם אפשרות לראות טלוויזיה, מה שרצו להראות להם. הוא לא ראה או שמע אותי הרבה, אבל היו רגעים שכן. הוא היה עושה בשבי אימונים, עבורו ועבור מי שהיה איתו. יש מספר שורד שבי שהוחזקו איתו והוא בקשר איתם, אחד מהם זה קית' סיגל, הם היו ביחד. עם קית' הוא בקשר מאוד רציף מאז שהוא חזר הם עוד לא נפגשו, אבל הם כן דיברו לא מעט פעמים. עמרי מספר לא מעט, אני חושבת שלכל אחד מגיע לספר בקולו שלו את הסיפור שלו".

ב-7 באוקטובר באופן לא ייאמן החטיפה של עמרי מהבית בנחל עוז והזוועות שהתחוללו בבית שלהם ובבית השכנים תועדו בחלקם על ידי המחבלים. בסביבות השעה 11:00 בבוקר עמרי, לישי והבנות נלקחו לבית השכנים גלי וצחי עידן, שעוד קודם לכן המחבלים רצחו את בתם הבכורה מעיין. שני הגברים, עמרי וצחי נחטפו. צחי נרצח בשבי חמאס וגופתו הושבה ארצה. "עמרי גילה שצחי עידן נרצח כשהוא היה בעזה" משתפת לישי, "הם נחטפו יחד והם נפרדו כבר אחרי יומיים, ממש בהתחלה, ומאז הוא לא ראה אותו והוא ידע, זה מה שנאמר לו אבל אתה אף פעם לא באמת יודע אם להאמין להם או לא. הייתה בו איזושהי תקווה שמשקרים לו כמו ששיקרו לו על הרבה דברים אחרים".

כידוע, בחג השני של סוכות חזרו ארצה 20 חטופים בהם עמרי, שלפני שנחטף היה מטפל שיאצו, המשפחה קבעה את ביתה הזמני בקיבוץ כרמים שפתח עבורם את ליבו. "ביום שני בבוקר כשראיתי את עמרי יורד מהאוטו של הצלב האדום על הרגליים ואת החצי חיוך כבר סיפרתי לבנות, כשנפגשנו והוא נכנס לחדר בבית חולים באיכילוב, עלמא הגיבה אליו מהרגע הראשון ובאה לחיבוק. לרוני זה היה יותר קשה, גם להאמין שהוא בכלל נמצא שם, וגם לבטוח מחדש, זה יחסי אמון מחודשים שצריכים להיבנות. הן משחקות איתו והן מראות לו ציורים והן בודקות כל הזמן כשאבא באמת נשאר בבית, שהוא לא הולך עוד פעם, שהוא לא נעלם להן שוב".

היא מספרת אנקדוטה קטנה: "בשבת הראשונה שהיינו בבית רוני פתאום אמרה לו שהיא זוכרת שהיה מכין איתה לימונדה. שאלה אותו אם הוא זוכר עדיין להכין לימונדה. ואז הוא אמר לה, כן. אז הם הלכו והביאו לימונים והם הכינו לימונדה - זה הרגעים האלה, הקטנים הפשוטים".

מה הכי הפתיע אותו שקרה פה חוץ מהמאבק?
"אני חושבת שהוא עדיין לא במקום של להיות מופתע או לא מופתע. הוא בסך הכל שבועיים וחצי בארץ. השיחות שלנו הן שיחות שכל אחד רוצה לשמוע את השני, הוא מאוד רוצה להבין מה עלינו עבר ומה היה פה, ואני רק רוצה לדעת מה קרה שם. הוא לא לגמרי מעכל את זה שהוא 'מפורסם'. לעמרי אין רשתות חברתיות, אין פייסבוק. או אינסטגרם. עוד לפני שנחטף אמרתי לו שכדי שאנשים יגיעו לקליניקה שלו צריך לפרסם את זה – אבל היו מגיעים אנשים, גם בלי זה אז הוא שם את זה בצד. אני מקווה שמתישהו נחזור להיות אנשים אנונימיים, בחזרה לפרטיות".

בימים האחרונים ישנה מתקפה על מטה משפחות החטופים ומשפחות חטופים בטענה כי הזיקו ועכבו את חזרתם הביתה. אחד הקולות היה גם של נדב מירן, אחיו של עמרי וגיסה של לישי. לדבריה, "אלה היו שבועיים מאוד מאוד לא פשוטים, מכל הצדדים. אני מרגישה ששכחנו מה היה פה לפני 7 באוקטובר. שכחנו איך יצרנו פה אחדות בעם לא בצורה מלאכותית. הכל יוצא וגועש. צריך לזכור שיש לנו עדיין חטופים בעזה, יש לנו עדיין משפחות שמחכות לסגור את המעגל הזה ולצערנו הם לא יזכו לחיבוק שאני זכיתי לו. אבל הן עדיין צריכות לסגור את המעגל הזה, אנחנו מחויבים לכך שיחזרו לקבורה הולמת במדינת ישראל. המלחמה לא הסתיימה, רק אתמול קיבלנו הודעה שנפל לוחם, אני רוצה שכל אחד שנייה לפני שהוא אומר משהו, או כותב משהו, יזכור שהוא רוצה להפוך את העולם הזה ליותר טוב עבור הילדים שלו".

עם חזרתו פתחו חבריו של עמרי מירן גיוס המונים לשיקומו, כפי שעשו יתר משפחות של שורדי שבי. משפחות השורדים מתקשות לחזור לעבודה מהטעם הפשוט שהן צריכות ללוות את השורד. המענקים מהמדינה דלים מידי, רק 50% נכות, ומענק של 9,000 שקלים בחודש לשורד השבי (כשבן הזוג השני לא יכול לחזור לעבודה). עם זאת, יש כאלו שהפנו ביקורת כלפי גיוס הכספים. לדברי לישי, "הרבה אנשים לא מבינים ואני גם לא רוצה שהם יבינו, אני לא רוצה שהם יהיו במקום שלי או בנעליים שלי. מעגלי החיים שנפגעו ונעצרו בשנתיים האלה הם מאוד מאוד רחבים. תהליך השיקום הוא לא מעכשיו לעכשיו, זה תהליך לא פשוט, זה תהליך ארוך. שיקום הזוגיות, שיקום מערכת היחסים בתוך הבית כמשפחה. היו הרבה ביקורות וניצוצות וזה בסדר. מי שרוצה, להיות חלק מהמקום הזה ומהשיקום אז הוא מוזמן"

קישור לתרומה, או חפשו בגוגל: "עמרי חוזר לחיים"