"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
כמה פשוט – ככה מורכב לשנות: החרדים לא מרגישים חלק מהמדינה
כשלא חרדים מסתכלים על חרדים, הם פשוט לא מבינים איך הם לא מתגייסים • הרי גדולי מנהיגי העם היהודי ידעו לאחוז חרב, מיהושע בן נון ועד בר כוכבא • הם לא מבינים איך חרדים יכולים להמשיך לחיות במדינה, ליהנות מכל הזכויות בלי להשתתף במלחמה הקיומית הזאת
הפגנת חרדים נגד הגיוס. "הם מתחננים לשינוי" | צילום: אורן בן חקון

כמה פשוט – ככה מורכב לשנות: החרדים לא מרגישים חלק מהמדינה

כשלא חרדים מסתכלים על חרדים, הם פשוט לא מבינים איך הם לא מתגייסים • הרי גדולי מנהיגי העם היהודי ידעו לאחוז חרב, מיהושע בן נון ועד בר כוכבא • הם לא מבינים איך חרדים יכולים להמשיך לחיות במדינה, ליהנות מכל הזכויות בלי להשתתף במלחמה הקיומית הזאת

קרני אלדד
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

כשלא חרדים יראו את "הפגנת המיליון" החרדית שתתקיים ביום חמישי נגד חוק הגיוס, הם יראו משהו הפוך ממה שיוזמי ההפגנה התכוונו לו: הם יראו מאה אוגדות פוטנציאליות. מאה אוגדות של חיילים צייתנים, ממושמעים, שמתייצבים ביום פקודה. מאה אוגדות של אנשים שיחלקו את הנטל העצום והאיום, שיכנסו מתחת לאלונקה, שיהיו חלק. מפגן הכוח הזה יראה לכל מי שאינו נמנה על הציבור החרדי כמה כוח יש לו, וכמה הכוח הזה נחוץ להמשך קיומה של המדינה.

פינויים אלימים בהפגנות חרדים (ארכיון)

כשלא חרדים מסתכלים על חרדים, הם פשוט לא מבינים איך הם לא מתגייסים. הרי גדולי מנהיגי העם היהודי ידעו לאחוז חרב, מיהושע בן נון ועד בר כוכבא, בעידודו המובהק של רבי עקיבא. הטיעון של החרדים שהם "מתים באוהלה של תורה" נשמע באזניהם כלעג לרש, למשפחות השכולות, למשפחות המילואים הקורסות. כי באמת באמת – איש לא מת באוהל הזה, ולראייה – אין חלקת "אוהלה של תורה" בהר הרצל. גם הטענה של שרק בזכות לימוד התורה שלהם, חיילי צה"ל גוברים על אויביהם קורסת, כשספסלי הכוללים מתרוקנים מתלמידיהם בחופשת "בין הזמנים".

הם לא מבינים איך חרדים יכולים להמשיך לחיות במדינה, ליהנות מכל הזכויות בלי להשתתף במלחמה הקיומית הזאת. איך זה מסתדר מבחינה מוסרית כללית ומבחינת המוסר היהודי. הניצול וההתכחשות זועקים באוזניהם לשמיים.

הפגנות חרדים נגד גיוס, צילום: אי.פי.אי

ובאמת, מנקודת מבט חיצונית לחברה החרדית – אי אפשר להבין את ההתנהגות הזאת. היא נראית פרזיטית, מנצלת, צינית ולא מוסרית. היא מכעיסה, מקטבת, אפילו משניאה. אבל אי אפשר לשנות אותה בלי להבין את שורשיה: החרדים (בהכללה גסה, ברור שיש כאלה שיוצאים מן הכלל ויש כאלה שאפילו מתגייסים, אבל הם מיעוט) לא מרגישים חלק מהמדינה. כמה פשוט – ככה מורכב לשנות.

כשאנחנו, בציבורים הלא חרדיים, מדברים על זהות, אנחנו מתווכחים שעות אם אנחנו קודם כל ישראלים ורק אחר כך יהודים או ההפך. אצל החרדים ההשתייכות לישראל הוא מקרי. באותה מידה הם היו יכולים לחיות בקהילה שלהם בכל מקום אחר בעולם. המדינה היא הגוף שלוקחים ממנו כמה שהוא מוכן לתת ועוד קצת, לעולם לא נותנים, בטח שלא מסתכנים למענו.

מול תפיסת עולם זו יש שני אפיקי פעולה אפשריים: האחד – לחזק את תחושת השייכות של החברה החרדית למדינת ישראל (איך עושים את זה זו שאלה למאמר נפרד), או הטלת סנקציות בלתי נסבלות שיחייבו את החרדים להתגייס ולשלם מיסים. על ממשלת ישראל לבחור דרך אחת וללכת בה בכל הכוח, למרות המחירים הכבדים, לשלב כוחות של כל האצבעות הציוניות בכנסת ולהסתכל רחוק. ככה זה לא יכול להמשך .

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קרני אלדד

עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.

Load more...