האמנית מחיפה ש"לא עזבה את היציע": סיפורה של ענבר הימן שהושבה ארצה

ענבר הימן הייתה רק בת 27 כשנחטפה ממסיבת הנובה ברעים ונרצחה על ידי מחבלי חמאס. במשך תקופה היא הייתה החטופה היחידה בשבי חמאס (אף שנחשבה לחטופה חללת) ההודעה העצובה על מותה הגיעה כבר ב-16 בדצמבר 2023. ענבר הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית ואמנית, תושבת חיפה. היא עבדה בסיוע רגשי למבלים במסיבת הנובה - והותירה אחריה שני הורים ואח.

ב-7 באוקטובר החלה מתקפת המחבלים על אתר מסיבת הנובה ברעים, והמחבלים החלו לשטוף את השטח ולטבוח במבלים. ענבר וחברותיה הסתתרו מתחת לבמה במסיבה. במהלך המתקפה בניסיון להציל את עצמן הן רצו לשדות כאשר המחבלים רודפים אחריהן ונאלצו להתפצל זו מזו. ענבר, נתפסה על ידי שני מחבלים שהעלו אותה על אופנוע וחטפו אותה לעזה. באותה שבת אף הופץ סרטון שלה מובלת לעזה בעודה מעולפת.

"יוצרת מוכשרת"

כינויה של ענבר כאומנית גרפיטי היה 'פינק' (pink), וחטיפת ורציחתה עוררה אמנים רבים בארץ ובעולם למחות למען שחרורה. הכינוי 'פינק' מסמל לפי חבריה את הצבע האהוב עליה, ורוד. חבריה וקרובי משפחתה סיפרו לאורך כל הדרך על יוצרת מוכשרת, ציירת ואמנית.

מאז שנחטפה נהלה משפחתה מאבק להשבת גופתה לקבורה בישראל. המשפט שהוביל את המאבק הוא "גם אני אישה, תחזירו גם אותי", על רקע ההחלטה להשיב ארצה בעסקאות חטופים קודם כל נשים וילדים.

יפעת הימן, אמא של ענבר אמרה בעבר בכנסת: "כל מה אני מבקשת זה לנשק אותה. צריך לעשות כל מאמץ כדי להביא אותן. כי מה שיכול לקרות חס וחלילה זה שייעלמו ברחובות עזה. החללים כולם יכולים חס וחלילה להיעלם. ולא אדבר חס וחלילה על החיים, שיכולים לרצוח אותם. אחרי שהפקירו את הבת שלי אני מצפה מממשלת ישראל, שיעשו הכל כדי להביא אותה בכל דרך".