"אין מילים, זה מטורף", אומרת דיצה אור אחרי שזכתה לחבק את בנה אבינתן. "זה הרבה הרבה מעבר למה שאפשר לדמיין. זה לדמיין הכי הרבה - ואז להכפיל את זה באלפים. זה פיצוצים של כל כך הרבה שכבות עומק. בבת אחת הכל זז, הכל נפתח ובוער. אירוע שאני לא זוכרת כמותו בחיי, באמת".
רזה להחריד וחלש בגופו עלה אבינתן אור מתחתית הגיהינום. גאה בעמו וחזק ברוחו הוא שב אל חיק משפחתו ואל נועה שלו. עם עוצמה של אהבה הוא חזר לומר לדיצה, אימו, ולירון, אביו, כמה שהוא אוהב אותם. להתחבק עם אחיו ואחיותיו, להתנפל על נועה אהובתו בחיבוק סוער ובדברי חיבה בערבית. כן, אפילו חוש ההומור שרד את השבי. עכשיו הם סוף סוף יחד, נועה ארגמני ואבינתן אור, זוג שהפך לסמל הזוועה ולסמל ניצחון אהבה.
חזר להפיץ אהבה
מה שלום אבינתן?
"הוא מדהים. פיזית הוא באמת חלש, הוא מאוד רזה. האוכל שהוא קיבל שעשה לו בלאגן. יש פרוטקול ארוך של בדיקות רפואיות שהוא צריך לעבור. הוא מוקף בני משפחה וחברים וישן מעט מאוד, אבל הוא יפה תואר, עדין, יש לו עיניים עמוקות, יפות וחמות, והוא כל כך משתדל להביע את האהבה שלו והתודה שלו. כל היום הוא אומר כמה הוא אוהב. המילה המרכזית של ירון, אבא שלו, זה 'נס'. המילה המרכזית של אבינתן היא 'אהבה', ואצלי המילה המרכזית זה שאין מילים".
אפילו בערבית הוא מדבר על אהבה.
"כן, כשהוא חיבק את נועה. זה לא רק חוש הומור, הוא פשוט שנתיים לא שמע מילה בעברית. הוא כבר חושב בערבית ואז מתרגם לעברית", היא מספרת. "בורחות לו כל הזמן מילים בערבית. זה מדהים כי היתה הוראה שאסור לדבר איתו אף מילה, אז רק הדרגים המאוד נמוכים השחילו לו כמה מילים לעיתים נדירות".
ניצל את הפצצות צה"ל - וניסה להימלט
מתי היתה הבריחה שלו ומה קרה שם?
"זה היה לפני שנה וכמה חודשים, כשהייתה לחימה באזור. הייתה הפצצה, התחילו לקרוס חלקים במנהרה ונהיה בלאגן - אז הוא ניצל את זה שאנשים נדחסו והתחילו לרוץ וניסה לברוח. הוא כבר היה חצי בחוץ, הראש שלו כבר היה מחוץ למנהרה ואז תפסו לו את הרגליים. ראש הממשלה אמר לו: 'טוב שלא הצלחת, כי להגיע בתנאים כאלו אל כוחות צה"ל זה מאוד קשה".
את גם חושבת ככה?
"אבינתן הוא אדם כזה שלא משנה באיזה מקום הוא נמצא הוא לוקח שליטה על עצמו, עושה מעשה אקטיבי. אני חושבת שטוב שהוא ניסה בשביל הרוח והעוצמה שלו".
בעקבות הבריחה הוחמרו מאוד תנאי הכליאה של אבינתן. הוא הוכה והוכנס לצינוק ברוחב של מזרון ובאורך הקטן מגובהו, 197 ס"מ, כך שלא יכול היה ליישר את גופו, לא בעמידה ולא בשכיבה. הוא היה אזוק כל הזמן בשלשלאות אל סורגי הכלוב, אך למרות התנאים הקשים שרד אבינתן את השבי והוא חזר ארצה חלש ורזה אך שופע חיוניות.
הריאיון המלא עם דיצה אור יפורסם בגיליון "שישבת" הקרוב

