"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
שמחת תורה, שמחת השחרור - וייסורי המצפון שלא לגמרי נעלמים
יום שחרור החטופים החיים היה למועד מיוחד, שייחרט לעד בכל אחד מאיתנו ובתולדות האנושות והאומה • זכינו לצפות בעשרים גיבורי-על היוצאים מתהום הגיהינום אל החיים • חג שמחת תורה חזר השנה להיות חג שבו ניתן לשמוח עם פחות ייסורי מצפון
כיכר החטופים | צילום: גדעון מרקוביץ'

שמחת תורה, שמחת השחרור - וייסורי המצפון שלא לגמרי נעלמים

יום שחרור החטופים החיים היה למועד מיוחד, שייחרט לעד בכל אחד מאיתנו ובתולדות האנושות והאומה • זכינו לצפות בעשרים גיבורי-על היוצאים מתהום הגיהינום אל החיים • חג שמחת תורה חזר השנה להיות חג שבו ניתן לשמוח עם פחות ייסורי מצפון

יפעת ארליך
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

לא ידע לב אדם כי בכוחו להתרחב משמחה עד בלי די. יום שחרור החטופים החיים היה למועד מיוחד, שייחרט לעד בכל אחד מאיתנו ובתולדות האנושות והאומה. זכינו לצפות בעשרים גיבורי-על היוצאים מתהום הגיהינום אל החיים. הם עומדים על הרגלים, מחייכים, מרימים יד בסימן ניצחון, ומניפים דגל בגאווה.

הם מדברים ומחבקים הורים, אישה, ילדים וחברה. אלו גברים שלא ראו אור יום, שהורעבו במשך שנתיים, שעברו התעללות נפשית ופיזית ושמרו על צלם אנוש. אנשים שלא זכו חודשים רבים למחווה של חיבה, למגע של אהבה, מביעים אהבה עצומה להורים, לבת הזוג, לחברים ולמדינה. מי פילל ומי מילל.

עינב צנגאוקר מחבקת את בנה לראשונה זה 738 ימים

בזכות אותה אהבה רחב לבבינו, וחג שמחת תורה חזר השנה להיות חג שבו ניתן לשמוח בלי ייסורי מצפון. בעצם, לא לגמרי בלי. מדוייק יותר יהיה לומר, שאפשר לשמוח עם פחות ייסורי מצפון. כי גם בתוך השמחה הגדולה, שמחת השחרור ושמחת התורה שהתערבבו להם יחד, אי אפשר לשכוח לרגע את המחיר הנורא ששילמנו.

הקפות שמחת תורה בכיכר דיזינגוף, צילום: קוקו

אי אפשר לשכוח את הגיבורים שנפלו על הגנת העם והמולדת, הנטבחים שנרצחו בשל היותם יהודים וישראלים, הפצועים בגוף ובנפש שנאבקים לשקם את חייהם ואת החטופים המתים שלא זכו לקבר ישראל.

שתי התנועות הללו בנפש, שיש בהם מן המנוגד, אהבה שמובעת בהווה ומכוונת אל עתיד טוב יותר, והזיכרון שפונה אחורה ונוצר את העבר, עיצבו ושמרו על עם ישראל לאורך שנות גלות וגאולה. אנחנו עם שמזכיר בימות החול, בשבתות ובחגים את יציאתנו ממצרים, אירוע מלפני אלפי שנים, שממשיך לעצב את זהותנו עד היום. עם שלא שכח את נס חנוכה ונס פורים.

אנחנו אומה שקיבלה תורה ארוכה ומלאה בפרטים, שניתן לצמצמה למצווה אחת: "ואהבת לרעך כמוך". זה הצו שלנו כעת, זה סוד הקסם של מסע השיקום והרפוי שנכון לנו: לזכור ולאהוב. להנציח את חייו ומרשתו של מי שאיננו כאן איתנו היום, ולהרבות אהבת חינם בינינו החיים כאן היום.

ביום שני, ערב חג שמחת תורה, לצד שחרור החטופים, לבשה כנסת ישראל חג עם הגעתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, לירושלים. במעמד המיוחד והמרגש הזה (לעיתים על גבול המטורלל), ציינו הדוברים השונים, את יכולתו יוצאת הדופן של עם ישראל לזכור. יושב ראש הכנסת, אמיר אוחנה, וראש הממשלה, בנימין נתניהו, הבטיחו לטראמפ שהוא ייזכר לנצח בספר תולדות עם ישראל, וכפי שכורש זכור לעד, כך גם שמו ייזכר על ידי עמינו בעוד 2500 שנה.

טראמפ בכנסת, צילום: אורן בן חקון

על רקע החגיגה בכנסת, עלתה האפשרות שנתניהו יצטרף לוועידה בשארם א-שייח'. שיחת טלפון כבר התקיימה בין א-סיסי לביבי. ביבי הוזמן והביע את רצונו והסכמתו להגיע. אבל אז הוציאה לשכת ראש הממשלה הודעה כי בשל החג, לא יוכל נתניהו להצטרף לוועידה. הפרשנים מהרו לומר כי מדובר רק בתירוץ ושביבי חושש מגורמים בקואליציה, ומפספס הזדמנות גדולה.

יתכן שהם צודקים, אך בעיני שמירה על כבוד החג, איננה תרוץ, אלא מהות. איך הפכנו לעם זוכר? הודות לשבתות ולחגים, שהם זיכרון חי ולא זיכרון מת. ועידות של שועי עולם יתכנסו ויתפזרו ויישכחו, אבל חגי ישראל לנצח יישמרו. ראש הממשלה, כנציג העם, בחר לוותר על הזדמנות רגעית, כדי לכבד את המסורת של עם הנצח והנצחון. ניצחון האור על החושך, ניצחון האהבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יפעת ארליך

כתבת מגזין ותחקירים, פובליציסטית וסופרת. בעלת תואר ראשון בפיזיקה ובמחשבת ישראל, ותואר שני ביהדות זמננו. לשעבר עיתונאית ב"מקור ראשון", ב"ידיעות אחרונות", ובתוכניות "360" ו"המערכת" בערוץ 2, וחברת פאנל ב"מועצת החכמים". מתמחה בכתיבת עומק בזווית אנושית בתחומים מגוונים: רווחה, חינוך, חברה, פוליטיקה, ביטחון והיסטוריה. שליחת "ישראל היום" לסיקור המלחמה באוקראינה ורעידת האדמה בטורקיה. שניים מספריה היו לרבי מכר.

Load more...