מעגלים נסגרים ונפתחים - בשמחת התורה

1️⃣ הנה אנחנו סוגרים מעגלים בחיים. עתים מרצון ועתים בעל כורחנו. שנתיים לרעידת האדמה שטלטלה את חיינו והרחיקה מאיתנו את אחינו ואחיותינו. כה קרובים היו וכה רחוקים. עכשיו הם שבים, תודה לאל. ברוכים הבאים, התגעגענו. "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם - שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן, נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". מעגל החטופים נסגר, ומעגל החשבון נפתח - חשבון נפשם וחשבון נפשנו.

2️⃣ ועוד מעגל נסגר. שנה לסיום התורה ופתיחתה מחדש שהכניסה אותנו בסוד קדושים רבה ונורא, וזיכתה אותנו לעקוב שבת-שבת אחר פרשיות השבוע. הנה מתייצבים בסך:

"בראשית" - עם בריאת העולם ומשפחת אברהם, האבות והאימהות, השם "ישראל" שניתן לנו לראשונה והירידה למצרים; "שמות" - עם "עבדים היינו" ויציאת מצרים, קבלת התורה ובניית המשכן וחטא העגל; "ויקרא" - על קורבנותיו, כוהניו ולווייו, מצוות "ואהבת לרעך כמוך" וגאולת הארץ; "במדבר" - על ניסיונותיו המרובים בדרך ממצרים לירושלים, עם חטא המרגלים וארבעים שנות נדודים שנגזרו, מחלוקת קורח ועדתו ובלעם ששינה את קללותיו לברכות; ו"דברים", ספר המדינה שלנו - עם נאומי משה בסוף חייו, שבהם חזר על הציווי לרשת את הארץ ולהתיישב בה, ו"שום תשים עליך מלך" ו"כי תצא למלחמה" ושירת ההיסטוריה של "האזינו".

עכשיו אנחנו מסיימים את התורה, ופותחים בה מחדש. מעגל הקריאה נסגר ומעגל החשבון נפתח. "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן", חשבון הקריאה והלימוד, וחשבון העמידה מול שאלת קיומנו כעם השורה עם אלוהים ועם אנשים. עם המחזיק באוצר הטקסטואלי והאינטלקטואלי הגדול ביותר שאומה העמידה אי-פעם לצאצאיה - אוצר תרבותי ורוחני יוצא דופן - ושואל את עצמו "אִם כֵּן, לָמָּה זֶּה אָנֹכִי?", ולא תמיד הולך "לִדְרֹשׁ אֶת ה'".

3️⃣ שמחת תורה אינו חג המופיע בתורה (שם הוא מכונה "שמיני עצרת"), אלא חג שנוסף במהלך ההיסטוריה. זהו חג מיוחד שקשה למצוא לו מקבילות בתרבויות ובעמים אחרים: חג לאינטלקט ולרוח, ללימוד המתמיד, לקריאה החוזרת ומעמיקה עוד ועוד בספר חיינו. בחג הזה אנחנו מוציאים לרחובה של עיר מגילות קלף עתיקות ומעלים אותן על ראש שמחתנו.

אני נזכר בצאצאי משפחות מומרים בספרד שלא ידעו הרבה על שורשיהם, אבל שמרו בכל מאודם פיסות קלף ועליהן פסוקי תורה - דרישות שלום מעולם רחוק שכבר לא הכירו, אך סירבו לשכוח אותו. דורות שלמים נעלמו ונכרתו מאיתנו כמו יריעות הקלף הקרועות הללו.

4️⃣ אבל אנחנו זכינו. זכינו לקרוא את כל הפסוקים ולהתמלא בתורה שאינה חלום אלא ממש, לא בהיחבא אלא בגלוי, ברחובה של עיר, ובשפה המקורית. שישו ושמחו בשמחת תורה, כי איזה עם יודע לקרוא את ספריו העתיקים שנכתבו לפני אלפי שנים, והם נשמעים רעננים כאילו נכתבו היום? תחיית העברית מאפשרת לכל דובריה לטייל בכל קומה בגורד השחקים הטקסטואלי והאינטלקטואלי שבנינו באלפי שנותינו.

5️⃣ שנתיים למלחמה שפרצה בשמחת תורה, ולא בכדי. אויבינו צפו בנו בהנאה מתכתשים זה בזה ונאבקים אפילו על מקומו של היום הקדוש בשנה, שחלילה לא תישמע תפילת "כל נדרי" ברחובה של העיר העברית הראשונה. והם תקפו אותנו בחג המיוחד הנוגע לשורשי הקיום שלנו. "לא תקיפו עם ספרי התורה", אמרו, "אלא אנחנו נקיף אתכם באימה ובהרס ודם". כמו שונאי ישראל בכל הדורות, גם הם הבינו את מקומה המרכזי של תורת ישראל בחייו של העם הזה.

שנתיים למלחמה, ותשובתנו הברורה בחג הזה תהיה לצאת לרחובה של עיר עם ספרי התורה ולשמוח עם אחינו ואחיותינו פדויי השבי, לרקוד עם הספר ולשבח את הלימוד בו, כי הוא חיינו ואורך ימינו. אנחנו עם עולם הבוחן גם את האקטואליה שלו במבט של נצח.

לכן, תנו כבוד לתורה!