יותר מ-600 אזרחים ישראלים רשומים כנעדרים ללא עקבות. רובם המכריע נחשבים "תיקים קרים" שבהם המשטרה כבר לא משקיעה משאבים פעילים. דניאל מיניביצקי, לוחם מגלן לשעבר מרמת אביב, הוא אחד מהם - נעדר יותר מעשור, מאז שיצא מביתו באוקטובר 2014 "לעשן סיגריה" - ולא חזר.
מיניביצקי מרמת אביב ג' תל אביב, היה בן 35 כשנראה בפעם האחרונה, אי שם בחג סוכות ב-2014. בבוקר הוא הודיע לאביו שהוא יוצא לעשן סיגריה עם כוס אספרסו בידו, ומאז נעלמו עקבותיו. "הוא יצא מהבית במצב נפשי לא ממש טוב וכנראה שהוא חשב לעזוב כי לא היה לו טוב", מספרת אימו ורדה. "אני לא חושבת שהוא רצה לעזוב לתמיד. קבעתי איתו לצאת להליכת בוקר בשעה 07:00, וכשהתעוררתי בעלי אמר לי שהוא יצא מהבית. הוא האחרון שראה אותו".
בשעה 13:00 כבר דיווחו ורדה ושוקי מיניביצקי למשטרה על היעדרות בלתי רגילה של בנם. "לא הבנו בכלל מה זה אומר נעדר", משחזרת ורדה. "חשבנו שהוא יחזור בכל רגע, ואז הזמן עבר". המשטרה הכריזה רשמיות על דניאל כנעדר כעבור מספר ימים, כשהחיפושים התמקדו באזור הדולפינריום בתל אביב - המיקום האחרון שבו זוהה הטלפון הנייד שלו. התקווה התפוצצה כשהתברר שמי שנושא את הטלפון הוא זר שטען כי מצא את המכשיר ברחוב. המשפחה, שלא הסתפקה בחקירת המשטרה, שכרה חוקר פרטי שמצא את כוס הקפה האחרונה של דניאל נטושה ליד החדר מדרגות של הבניין.
בהמשך התברר כי לאחר שיצא מהבית משך דניאל כסף מכספומט ליד ביתו ולאחר מכן מכספומט בדיזנגוף סנטר - סך הכל 5,000 שקלים. תמונות ממצלמות האבטחה מתעדות אותו במהלך המשיכות. "הוא מאוד אהב את הדרום", מספרת ורדה. "היה מתאים לו לקחת מונית מיוחדת לשם, וזו ההשערה שלנו לגבי היעד שלו".
דניאל מיניביצקי, צלף לשעבר ביחידת מגלן, גדל בבית אוהב ברמת אביב, למד ביסודי "רמת אביב ג'" ובגימנסיה הרצליה. מילדות הצטיין בנגינה על פסנתר, התקבל לקורס טיס אך נשר ועבר לשרת במגלן. עם השחרור הגיש מבחן פסיכומטרי וקיבל ציון 714 על אף הכנה מינימלית. "הוא לא התנהג בצורה מחשידה באותו הבוקר", מתאר שוקי. "הוא היה רגיל לחלוטין. כששאלתי למה הוא יורד עם תיק, הוא אמר שרוצה ללכת לבריכה. זה נראה לגיטימי. הוא ידע איך לגרום לנו לא לחשוד".
ההורים מתארים שהחיים לא התנהלו עבור דניאל כמו שהוא ציפה או כמו שהם קיוו. לדבריהם, מצבו הנפשי הפך לרגיש יותר ככל הנראה בעקבות חוויותיו כלוחם במגלן. "הקשרים בינינו נהיו קצרים מאוד", מספר שוקי. "פתאום הוא אמר לי 'אתה יודע שהייתי צלף, הרגתי שני מחבלים'. משם התחלנו להבין שזו תופעה של פוסט-טראומה". "הבנתי שיש דברים שהוא מעולם לא דיבר עליהם ושהשפיעו עליו", הוסיפה ורדה. "הוא סיפר שהרג מישהו, או כמעט הרג. במקלט בזמן 'צוק איתן' הוא דיבר על כמה שהוא סבל, אבל מעבר לזה לא סיפר. העובדה שלא דיבר על זה הצביעה על ההשפעה על מצבו הנפשי".
"הסבירות שקרתה תאונה"
חוקר פרטי גיל שמואלי, שנשכר על ידי המשפחה, צייר תמונה קודרת: "זה היה אחד התיקים הכי מורכבים שטיפלנו בהם. ניתחנו את הימים האחרונים שבהם הטלפון היה פעיל, חיפשנו באזור מצפה רמון, במדבר, באילת. שיתפנו את ההורים שההסתברות הגבוהה ביותר היא שקרתה לו תאונה. הערכנו שהוא לקח מונית לאזור מדברי ומשם המשיך ברגל. שם, אם אתה נופל או סוטה מהשביל, הסיכוי למצוא אותך שואף לאפס".
למרות הקשיים, ורדה מדגישה: "זה לא שהוא הפך למשהו אחר לגמרי. הוא היה אותו דניאל - בחור חכם מאוד עם פסיכומטרי 714. הייתי קוראת לו 'קריינוביץ'', הוא קרא המון ספרים, נגן מצטיין שהלחין, חיבר ושר". היא מתארת אותו כ"ילד מדהים, מוזיקאי מחונן, גבוה 1.90 מטר, עם שתי גומות חן וצחוק מתגלגל, תלמיד מצטיין שהמורות אהבו אבל גם קונדסן עם חיוך ביישני".
אחד עשר שנים אחרי ההיעלמות, שוקי עדיין מחזיק בתקווה. "אם יש מישהו שראה משהו, אני חייב לדעת", הוא אומר. "זו הבעיה הכי גדולה של התופעה הזו - הוא לא מת ולא מוצאים אותו. לכן יש תמיד תקווה, אפילו מישהו יכול לדפוק בדלת אחרי עשר שנים". "אין יום שאני לא חושבת על דניאל", אומרת ורדה. "זה נהיה קשה יותר ככל שעוברים הימים. אני מתגעגעת לקול שלו כשהוא קורא לי 'אמא'. יש לו עדיין חדר בבית, ולי יש געגועים אינסופיים. זה לאבד ילד אבל הוא נוכח-נפקד, ואני לא יכולה לסגור מעגל".
"כנראה חצה לכפרים הפלשתיניים": התיעוד האחרון של הנעדר ינון מנחם - ומה עלה בגורלו?
אחרי היעדרות של יותר מיממה בכנרת: משפחתו של שלומי קוראת לעזרת הציבור
מכתב פרידה כואב והיעלמות מסתורית: לאן נעלמה אוסנת ברקולין? | הסיפור המצמרר
״אני מצולק מהמלחמה, ואין ספק שאני לא אותו הבן אדם״: לוחם ס' מגיב לסערת ׳המטבח המנצח'
הנעדרים הישראלים, רובם "תיקים קרים" שהמשטרה כבר לא משקיעה בהם משאבים פעילים. "הדבר הכי חשוב לי אחרי דניאל היא הצעת חוק מוסדרת לנושא", אומרת ורדה בנחישות. הצעת החוק שיזמה העמותה נועדה לסייע למשפחות בהתמודדות עם הבירוקרטיה והסוגיות המשפטיות הקשורות לנעדרים. אבל כמו דניאל עצמו, גם הצעת החוק נתקעת במקום - כבר שש שנים בכנסת.
"בסוף זה יקרה", מצהירה ורדה. "השאלה רק מתי".