"כנראה חצה לכפרים הפלשתיניים": התיעוד האחרון של הנעדר ינון מנחם - ומה עלה בגורלו?

ינון מנחם נמצא בסטטיסטיקה הקשה של המדינה - מאות אנשים שנעדרים מדי שנה בישראל ללא עקבות. ינון מנחם, בן 52, יצא מביתו במוצאי שבת ה-16 באוקטובר 2021 ומאז הפך לתיק פתוח במשטרה. אחיותיו זהבה ומיכל מנחם אינן סוגרות עין בלילה, ממשיכות לחפש ומבקשות שהמדינה תקים גוף ייעודי לטיפול בתופעה שהולכת ומתרחבת.

המשטרה חוקרת את היעדרותו של מנחם כבר כמעט ארבע שנים, ולדבריה אף עירבה את השב"כ כחלק מהליך סטנדרטי במקרים כאלה. חרף חיפושים שנערכו בכל רחבי הארץ, לא ידוע דבר על מקום הימצאו או גורלו. התיעוד האחרון שלו מגיע ממצלמת אבטחה ברחוב בראש העין, באותו מוצאי שבת גורלי שבו החל הסיפור הזה. פרק שני בסדרת הכתבות "ללא עקבות".

"ללא עקבות: לפרק הראשון בסדרה"

לפי עדות אחותו מיכל מנחם, מצבו הנפשי של ינון הידרדר קשות לאחר מות אביהם, והוא שינה את דפוסי ההתנהגות הרגילים שלו. "הוא אדם שקט ועדין שלא נוהג להיעדר", ציינה. צילומי האבטחה שתיעדו את ינון בפעם האחרונה חושפים פרטים מטרידים על מצבו באותו מוצאי שבת.

על פי הצילומים, הוא נצפה כשהוא הולך יחף ולבוש בבגדים קצרים. המשפחה צפתה בסרטונים עשרות פעמים במטרה להבין את כוונותיו האמיתיות של ינון. "מי שאיבחן את ההתנהגות שלו טען שלא הייתה נטייה להתאבדות, כיוון שרואים בסרטון את הזהירות שלו - שהוא לא הולך בכביש בזמן שיש רכב. הוא נזהר לא להיפגע", מספרת המשפחה.

"היינו בטוחים שהוא הולך לעשות איזה סיבוב. הוא כל הזמן יצא וחזר, ואז מאז הוא לא חזר. הפעם האחרונה שראו אותו זה במנהרות, בדרך לפסגות", מדגישה מיכל. זהבה, אחותו של ינון, משחזרת את הרגעים האחרונים שבהם ראתה את אחיה חי: "אני רואה אותו במעלה הכביש, ואז אחותי יחד איתי ועם גיסי מחפשים אותו בכל הרחובות בראש העין ולא מוצאים אותו".

המשפחה הייתה צריכה להחליט במהירות - להזעיק משטרה או להמתין שמא ינון יחזור מעצמו. "התלבטנו בינינו מה לעשות, האם צריך ללכת להתקשר למשטרה. אולי זו הייתה טעות להתקשר אליהם בכלל, כי אולי הוא יחזור, או להמתין", מתארת זהבה את הדילמה הקורעת - החלטה שממשיכה לרדוף אותן גם היום.

"עד היום, אני לא יודעת אם עשינו נכון שהלכנו למשטרה באותו יום", אומרת זהבה. מיכל מוסיפה: "יכול להיות שהוא היה חוזר. תמיד הוא היה הולך לתל אביב וחזר".

המיקום הגיאוגרפי של ראש העין מעורר חששות נוספים במשפחה. העיר גובלת עם כפרים פלשתיניים, והכיוון שבו נעלם ינון מוביל לאותם אזורים. זהבה מתמודדת עם הפחדים הכי קשים: "היום, אחרי שבעה באוקטובר, אני אגיד את האמת, אני כבר לא יודעת. אני משתדלת לא לחשוב מה קרה לו. אני לא יודעת במי הוא נתקל, עובדה שזה הכיוון שהוא הלך אליו".

מי היה ינון מנחם לפני שהפך לתיק משטרתי? המשפחה מציירת דמות של אדם חברותי ואהוב. "הוא היה חתיך, כריזמטי ואהוב על כולם. הוא מאוד אהב לחיות טוב, להיות בחברה, החברים היו מאוד חשובים לו. הוא היה חי לו בפינה שלו, היה לו יחידת דיור צמודה לבית עם מרפסת, תמיד חברים באו אליו", מתארות אותו האחיות.

אולם מות האב שינה את כל התמונה. "הוא היה במצב של משבר", מספרות. "הוא הפסיק לדבר איתנו. הסתגר בתוך עצמו". השינוי הדרסטי הזה בהתנהגותו הפך את היעלמותו למסתורין כפול - מצב נפשי קשה שהוביל להתנהגות בלתי צפויה.

"אנחנו לא מתפקדים, רק מחפשים"

למרות השנים הרבות שחלפו, משפחת מנחם לא מוותרת על החיפוש. המשימה הפכה לסגנון חיים כואב ומתמיד. "אנחנו לא מתפקדים, רק מחפשים ומשוטטים. בכל מקום, גם באזורים נטושים, ואיפה לא. זו תחושת תסכול. לחיות באי-ודאות זה דבר נורא. אתה כל הזמן חושב עליו - אם קר לו, אם הוא אוכל, אם הוא יבקש עזרה ממישהו, ומה מצבו הנפשי. כל הזמן התמונות רצות בראש ואתה לא יכול להירגע", מתארת זהבה את המציאות הקשה.

החיפושים התרחבו לכל פינה בארץ. "חיפשנו במקומות שיושבים שם אנשים תימהונים, או כאלה שאוהבים להתבודד. הלוואי שהוא חי לו באיזה מקום וטוב לו", משתפות האחיות.

האחיות מנצלות את ההזדמנות כדי לקרוא להקמת מנגנון ממשלתי שיטפל בתופעת הנעדרים. "שידאגו לגוף שיתייחס למקרים הללו. גם בכנסת. רואים שזו תופעה שרק מתרחבת. זה לא רק אנחנו", הן אומרות.

ברוח של אופטימיות, האחיות זהבה ומיכל ממשיכות לחיות באמונה שאחיהן עדיין חי. "בשבילנו הוא חי. עד שנדע אחרת. אנחנו לא מעזות לזרוק את הבגדים שלו, שחס וחלילה לא יהיה איזה ג'ינס שהוא רוצה אותו ופתאום לא נמצא אותו. אנחנו מתגעגעות אליו. שרק יבוא ויקבל מה שהוא רוצה".

ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת דיווח בדבר היעדרותו של נושא פנייתכם, נפתחה חקירה תוך ביצוע פעולות איתור נרחבות בכלל האמצעים העומדים לרשותנו. נדגיש כי תיקי נעדרים אינם נסגרים עד לאיתורם. נמשיך לפעול במישור המודיעיני והחקירתי לאתר מידע אודות הנעדר במטרה לאתרו".

עמותת ״בלעדיהם" מסרה: "73 משפחות העמותה חיות כולן בחוסר וודאות לגבי גורל יקיריהם שיצאו ולא שבו עוד. כולנו מבינים מה המשמעות להיות קרוב של נעדר. זה חוסר וודאות משווע, אבל עמום וקשה אשר ממנו משתחררים רק בהימצא הנעדר או הנעדרת. כששמענו על היעלמותו של ינון מנחם היקר יצרנו קשר עם בני משפחתו היקרים והם משתתפים בפעילויות שלנו. אנו נחבק ונאמץ כל משפחה של נעדר או נעדרת שמעוניינת להצטרף אלינו. משפחתו של ינון מהווה חלק ממשפחות העמותה, שאותה ייסדה משפחת מיניביצקי שבנה דניאל מיניביצקי, נעלם לפני כ-10 שנים".