אמא רוצה את הילד שלה בכל מצב

704 ימים מאז התהפכו חיינו בחסות המדינה. 704ימים של טלטלה, הפקרה מתמשכת ותחושת נטישה. הערך ערבות הדדית, אותו ערך שתמיר- בני בכורי הבין, יישם והפגין בבוקר 7 באוקטובר נגזל מאיתנו.

בשעה 06:29 תמיר נכנס לממ"ד עם אשתו הדס וילדיו אסף ונטע ולאחר כ-10 דקות קיבל קריאה כחבר כיתת הכוננות להגן על היישוב וגבול המדינה עד הגעת הצבא.

תמיר, אזרח מתנדב יצא ללא התלבטות, אמר לאסף בנו "שתי דקות ואני חוזר" ועד עתה, 704 ימים לא שב ולא הושב אלינו. תמיר נלחם כשעתיים וחצי מול מאות מחבלים שצבאו על הקיבוץ, נפצע קשה ונחטף בעודו פצוע. שלושה חודשים נלחמנו להשבתו של תמיר בחיים עד שבינואר 2024 קיבלנו את ההודעה הקשה מנשוא שתמיר לא שרד את הפציעה.

תמיר לא שאל עצמו "ואם יקרה לי משהו", תמיר האמין בכל מאודו שהוא חייב להגן על אנשים, להציל חיים של אחרים, זו זכות וחובה להילחם עליו ועל השבתו בדיוק כפי שהוא נהג בעבור האחרים.

המעבר במאבק להשבת הבן החי לבן החלל קשה, אני נמצאת בבשורה המרה כבר שנה ותשעה חודשים ללא מוחשיות וללא וודאות ובגעגוע תמידי וכואב.

אומר כאן בקול ברור - תשוקה וחובתה של אמא להשיב את בנה שאינו בין החיים אינה פחותה מתשוקה וחובתה של אם להשיב את בנה החי.

הערב- כאן בירושלים קוראות אימהות החטופים בזעקה למקבלי ההחלטות ולראש הממשלה- תחתום על הסכם שמשיב את כל החטופים והחטופה, תפסיק את המלחמה הארורה הזאת שגובה עוד ועוד חללים ומסכנת את החטופים- החיים והחללים כאחד.

מספיק לספר לנו שחייבים להשמיד את כולם כולם כולם כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר. אני רוצה להזכיר לראש הממשלה שמתקפת 7 באוקטובר קרתה כי החמאס קיבל את כל התנאים להתעצם, להיערך, לבנות מנהרות ולהכשיר לוחמים- כך מתחת לאפנו- עשה מה שהבטיח שיעשה  מספיק להפחיד אותנו שהמלחמה עד חיסול החמאסניק האחרון זה כדי שלא יהיה עוד 7 באוקטובר.

את גולדין ושאול לא שחררת 9 שנים מלאות ובכל זאת נחטפו יקירנו מתוך המדינה הריבונית. כן- גם בשנים אלו אתה - בנימין נתניהו היית ראש הממשלה שהבטיח למשפחות גולדין ושאול שתשיב את יקיריהם ובמקום להשיבם גידלת את חמאס מעבר לגדר.

תושבת העוטף, שם שהענקת לנו כדי להבדיל אותנו משאר הארץ, אחר כך הפכנו פריווילגים. אני תושבת הנגב המערבי! עשרות שנים נתת לי ביטחון מדומה, חייתי על הגבול מתוך אמונה שאני מוגנת והופקרתי, אני ובני ביתי, איבדנו את הבית, את השגרה ואת העבר, את הזהות והשייכות, כל שנותר זה להשיב את תמיר, לאדמתו למקום הולדתו למקום עליו הגן וממנו נחטף - אני דורשת הווה.

בהווה עליך ראש הממשלה להשיב את כל 48 החטופים והחטופה, ערבות הדדית, אחריות, הגנה על אזרחי המדינה צריכים להתקיים כאן ועכשיו. משמעותה של הפקרה היום היא ויתור על העתיד.

ראש הממשלה ראית את פניהם של מתן ואביתר, איתן ורום, גיא ואלון, אלקנה ויוסף חיים זועקים אליך ממעמקי האדמה, איך אתה מסוגל עוד להפקירם, איך אתה מסוגל להיכנס לישיבת קבינט ולומר שהאופציה הראשונה להסכם חלקי- לא רלוונטית, השניה להסכם כולל- לא רלוונטית והשלישית לכיבוש עזה- זה הדיון. איך? ממה אתה עשוי שאנחנו לא מבינים? ממה אתה עשוי שאתה ישן עם מצפון נקי?

איך שוב תאמר לי שאתה מבין את כאבי כאם שכולה בעוד החיים הנמקים במנהרות לא מזיזים נים מגופך ובמקום להצילם אתה בוחר לכבוש את עזה ולסכן את כל החטופים- החיים והחללים. איך כשאתה מפקיר את החיים ומעמיד אותם כמו לכיתת יורים אבין שאתה רואה חובה להשיב את החללים?

אני מבקשת- אל תחלל את שם אחיך הגיבור שיצא להציל את כולם, לא חלק ולא מחר. הוא יצא להציל את כולם בשעתם הקשה ושילם בחייו. הוא מזכיר לי את בני- שחירף נפשו למען האחרים. יוני הושב לקבורה בכבוד הראוי לו- מדוע אינך משיב את בני לאדמתו?

704 ימים שראש הממשלה מחפש את האשמים, אבל לא לוקח אחריות. אין ספק - הצבא כשל בהגנה על הגבולות, אך הצבא לקח אחריות, התעשת והביא הישגים רבים, אך הממשלה הדשנה הזו, שעוברת מאירוע לאירוע- מה חלקה? הכל קרה וקורה במשמרת שלה. בזמן שראש הממשלה בוחר לא להחזיר את החטופים הוא גם בוחר להקים ועדת חקירה ממשלתית – כדי לשכתב את ההיסטוריה. ראש הממשלה – עם ישראל לא ישכח, הכל כתוב ונרשם! אתה דוהר לתהום, זה הזמן לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי. אתה חייב להציל את המדינה מאיבוד ערכיה, אתה חייב להציל את אזרחי המדינה, אתה חייב להציל את החטופים החיים טרם ישלמו בחייהם כי בנפשם הם כבר משלמים, אתה חייב להציל ולהביא את החללים לקבורה לפני שלא יהיה מה להשיב. זה בידיים שלך בלבד. החיים, המוות והיעלמות החללים בידיים שלך.

מדי יום אני אוחזת בראשי כלא מאמינה – זה המקום שהוריי חלמו לגדל את ילדיהם? לא ולא.

704 ימים מאז התהפכו חיינו בחסות המדינה. יותר מ-4000 ימים שהתהפכו חיי משפחת גולדין בחסות המדינה. בקירוב ל-40 שנים מאז הופקר רון ארד בחסות המדינה.

יש דבר אחד שלמדנו - לא נשתוק. נמשיך להיאבק עד השבת החטוף האחרון. זו חובת המדינה לאזרחיה- להגן עליהם, ומשלא עשתה זאת- עליה להשיבם, היום, עכשיו בהווה לפני שיקרה אסון גדול יותר.

אני קוראת לכולם להמשיך לדרוש, אנחנו נלחמים על יקירנו בו בזמן שאנחנו נלחמים על עתיד המדינה, למען ילדינו, למען נכדינו. נמשיך להיאבק במסגרת הלגיטימציה שמקנה לנו החוק במדינה דמוקרטית וראוי שנעשה זאת היום לפני שגם זה ילקח מאיתנו. אני ואנחנו דורשים הסכם כולל להשבת 48 חטופים וחטופה ומשיקרה כך אבקש כדרכו של תמיר- שיצא להציל חיים- להציל קודם את מי שעוד ניתן להציל ומיד להמשיך להשבת כולם, עד האחרון שבהם . אל ניתן לראש הממשלה לפלג בינינו- נשיב את כולם.

וכשאקבל את תמיר שלי – גיבור ישראל- בחור חכם ויפה ומצחיק ואוהב- ואעמוד מעל קברו ואזכה לומר לו: תמירי - אתה קורבן של תיקון חברתי, בזכות האנשים שנמצאים כאן.