לפרשה המסעירה שחוקרת את היחסים של אוריך והחברים עם קטאר קוראים רכבת בשער. אבל אם כבר פותחים את השער, איך אומר השיר? - פתחוהו רחב. אם אוריך יימצא אשם, רוב קברניטי המדינה, מהשמאל ועד הליכוד פלוס מובילי דעת קהל מרכזיים ב־40 השנים האחרונות, עשויים להימצא מעורבים ברמות שונות של עבירות דומות.
החשד הוא שקיבלו תשלומים מממשלת קטאר בתמורה לקידום האינטרסים של קטאר בישראל ובעולם, תוך פגיעה בביטחון המדינה וניגוד עניינים, אבל השאלה הניצבת בבסיס האירוע היא אחת: מיהו אויב, מיהי מדינת אויב.
אם וכאשר תתברר אשמתם של החשודים בפרשה הזאת, עלינו לקחת זום־אאוט ולהבין איך זה קורה.
שוב אוסלו?
השבוע דווח בחדשות שהתאחדות הכדורגל הנורבגית הודיעה רשמית כי ההכנסות ממשחק המוקדמות למונדיאל שייערך בין הנבחרת הבוגרת באוסלו מול נבחרת ישראל, יועברו כתרומה לרצועת עזה, וכי היא מתירה הכנסת דגלי אש"ף למשחק. וואלה, לא ידעתי אם מדובר בחדשות או בתשדיר בחירות של "התחיה" משנות ה־90.
בתשובה לפניות בנושא מצד התקשורת הזרה, השיבו גורמים בהתאחדות הכדורגל כי "יהיה נחמד אם חלק מהסכום יופנה לפעולה לשחרור 50 החטופים... תוודאו שהכסף לא עובר לארגון טרור". מה יותר סמלי מכך שב־11 באוקטובר, שנתיים לאחר הטבח, מדינה שבבירתה חתמנו על הסכם שנותן אוטונומיה וצבא חמוש לאויב לפני 32 שנה, ממשיכה את הקו.
הסמליות הזאת מדהימה בעיקר כי כשהנורבגים והעזתים שומעים את התאחדות הכדורגל הישראלית, הם לא מבינים מה נסגר איתנו. יכולנו פשוט לומר להם: סיוע לעזה? איזה שמן אתם מעדיפים? בארבעת החודשים האחרונים הכנסנו לעזה כ־10,000 משאיות מזון. אנחנו לא צריכים את הנורבגים כדי להעביר וגם לא את הצלב האדום.
המוקדמות באוסלו כמעט מעוררות געגוע למונדיאל הקודם. כשישבנו בכיף בקטאר כי חד־פעמית הרשו לנו להיכנס ונהנינו מהאשליה, במקום להגיד: לא תודה, חמודים, לא בא לנו לחיות בשקר. החברה הישראלית היא קורבן פצוע של 50-40 שנות הכחשה פושעת של מנהיגיה. ניגוד עניינים בפעילות מול מדינת אויב הוא כמעט מדיניות פה.
נשים בצד הסכמי שלום מדומים, מסירת שטחים, חימוש אויב ואוטונומיות הרות אסון. ישראל מוכרת נשק לקטאר. ישראל חימשה בהתנדבות פלשתינים בהמוניהם. ישראל לא רק מוכרת נשק אלא גם מכשירה צבאות במדינות מוסלמיות באסיה ובאפריקה, דרך חברות של בכירים לשעבר במערכת הביטחון שלוקחים את סודות המערכת ומוכרים אותם בהון עתק למדינות שחברות בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי ("הדרכות ביטחוניות" זה השם המכובס, כפי שחושף בין השאר איתי אילנאי בתחקיר שפורסם ב"ישראל היום" ב־19.2.25)
בזמן מלחמה, בוגרי צבא שיכולים לעשות כאן מילואים עושים כסף בשלל מדינות, חלקן מוסלמיות, תמורת עשרות אלפי שקלים לחודש, כדי להכשיר צבאות של מדינות זרות כמו שלימד אותם המפקד בשייטת או בסיירת. גם הנשק ישראלי. גם הקסדה. גם האפוד. זוכרים שבתחילת המלחמה היה מחסור מטורף בנשקים ובאמצעי הגנה לחיילים שלנו? סקופ: במדינות שלהן ישראל מייצאת את כל השפע המיליטריסטי הזה, לא חסרה אספקה. וגם לא כוח אדם קרבי שיכשיר את הכוחות.
החשדות בקטארגייט חמורים. אם אוריך אשם - הוא יצטרך לתת את הדין. אך יחד איתו יצטרך לתת את הדין כל עובד ציבור שבמסגרת קידום "פתרון מדיני" עם מדינת אויב נרמל אותה או את אש"ף ואת חמאס, כל מי שהכשיר אי־פעם לבבות בתקשורת או בפוליטיקה, כיווץ את הביטחון העצמי האזרחי והלאומי שלנו והחדיר למיינסטרים את הפרדיגמה שלפיה מי שחושב שאין למדינה שלנו זכות קיום - יכול להיות ידיד.
אל תגידי ככה
אני משוטטת לי באינטרנט ומחפשת דיוני עומק בסוגיית מכירת נשק למדינות אויב. לא מוצאת. מה אני כן מוצאת? מאמרים ומחקרים בסוגיית מכירת נשק למדינות שיש בהן הפרה של זכויות אדם. משטרים דכאניים. האם ייתכן שהמילה אויב - כמו המילה ניצחון - יצאה מהטרמינולוגיה ואסור לומר אותה ולחנך לאורה? עוד אובדן מילולי על מזבח הפוליטיקלי קורקט?
ובכן, כן. כלומר, חלקית. למילה אויב יש שימוש בציבוריות הישראלית אם מכוונים אותה פנימה. כל צד משתמש איך שנוח לו.
יום שיבוש תודעה
ב־7 באוקטובר איתן מור אבטח את מסיבת הנובה ונחטף לעזה, שם הוא מוחזק חי. באותו יום נהרג בקיבוץ כיסופים סרן אורי שני, מפקד מחלקה מגולני. שניהם מקריית ארבע. האבות של שניהם שיגרו בבוקר יום ראשון מכתב למנכ"ל התאגיד ולמנכ"ל רשת 13 ושאלו: האם שידורי תוכניות הריאליטי יופסקו הערב במסגרת יום השיבוש למען החטופים?
התקשורת היתה מגויסת השבוע במיוחד. אתרי חדשות, ערוצי רדיו וטלוויזיה, כולם בקול אחד שיבשו בעיקר את התודעה. אם ההמון הישראלי היה מתקבץ מול הגבול עם עזה בדרישה שיוציאו את הילדים החטופים שלנו או שנחסום את נתיבי התנועה של המשאיות ההומניטריות, הרוצחים מעבר לגבול היו מושפעים.
אם כל האולפנים היו מתרוקנים ויורדים לגבול בדרישה לעצור את הטרור המעשי והפסיכולוגי של חמאס, ואפילו האח הגדול היה עוצר מלכת, קטאר היתה מבינה שמשהו קורה פה. גם נתניהו היה מקשיח עמדות מול הצורר האמיתי. אבל כל עוד המטרה האמיתית של מנהיגי השיבוש היא הפלת הממשלה, והמוני ישראלים טובי לב ונאיבים מפגינים הם בובות על חוט במאבק פוליטי מקומי - הבמאים האכזריים בעזה ובקטאר לא רוצים שהריאליטי שלנו ייגמר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו