"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
המחאה למען החטופים חייבת להיות א־פוליטית ולא "כן ביבי, לא ביבי"
מי שישבתו יעשו זאת כי הם חשים שלא ניתן להמשיך יותר בדרך שבה בוחרת הממשלה - תחושה שמשותפת לרבים בציבור • יש להוסיף שהאמון בממשלה ובעומד בראשה התערער, כי הם מובילים בכוח חוק השתמטות לחרדים
ראש הממשלה בנימין נתניהו במסיבת עיתונאים לתקשורת הזרה (ארכיון)| צילום: אי.פי.אי

המחאה למען החטופים חייבת להיות א־פוליטית ולא "כן ביבי, לא ביבי"

מי שישבתו יעשו זאת כי הם חשים שלא ניתן להמשיך יותר בדרך שבה בוחרת הממשלה - תחושה שמשותפת לרבים בציבור • יש להוסיף שהאמון בממשלה ובעומד בראשה התערער, כי הם מובילים בכוח חוק השתמטות לחרדים

,עודכן
0השמעה

לא תמיד ניתן לדעת מהי אותה נקודת זמן ארכימדית שבה כל הווקטורים מתכנסים ומביאים לשינוי מצב.

בישראל, בהיסטוריה הקרובה, ניתן למנות כמה מצבים שבהם זה קרה: הפגנת היחיד של מוטי אשכנזי לאחר מלחמת יום כיפור, שסחפה את הציבור והובילה להחלפת השלטון האחראי למחדל; ההפגנה בכיכר ב־1995 שתמכה במהלכי השלום של רה"מ יצחק רבין, שנרצח בסיומה בידי מתנקש יהודי, ובו־בזמן נגדע בה מסע השלום והועמק הקרע בין חלקי החברה; והמחאה החברתית בקיץ 2011, שהחלה באוהל קטן בשדרות רוטשילד, הפכה למחאת מאות אלפים נגד יוקר המחיה והובילה להקמת ועדה שהונחתה להביא מסקנות שיובילו לשינוי המצב.

מחאת האוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב,צילום: מרקוביץ גדעון

היו גם הרפורמה המשפטית ב־3 בינואר 2023, שהוציאה מאות אלפים לרחובות והובילה להקפאת התוכנית לשינוי פני מערכת המשפט, אף שאת חלקיה הצליח שר המשפטים לוין להעביר, וכן לקרע בין הממשלה לבין ביהמ"ש העליון והיועמ"שית; וליל גלנט במארס 2023, כשמאות אלפים יצאו לרחובות לאחר שרה"מ נתניהו הודיע על כוונתו לפטר את שר הביטחון גלנט, שהזהיר שהרפורמה המשפטית מהווה סכנה לביטחון המדינה, והובילו לביטול ההחלטה - שלבסוף יצאה לפועל בנובמבר 2024.

כך זה לא יכול להימשך

מאז 7 באוקטובר לא פוסקות המחאות וההפגנות, אך הן לא מצליחות לשנות את עמדת הממשלה בשום נושא. השבתת המשק היום עשויה להיות אותה נקודה ארכימדית, אף שההסתדרות לא מובילה אותה. ההסתדרות חוששת, ובצדק, שמטרת ההשבתה תיפגע אם יוּצא צו של בית הדין לעבודה, בטענה שההשבתה פוליטית ולא קשורה ליחסי עבודה, כפי שקרה לפני שנה. ואולי דווקא משום כך, מאחר שההסתדרות לא מובילה את ההשבתה, עוצמתה גדולה יותר.

יו״ר ההסתדרות ארנון בר דוד,צילום: מורג ביטו

ההפגנה היום חייבת להיות א־פוליטית ולא "כן ביבי, לא ביבי". אך ורק בנושא החטופים וסיום המלחמה - וזה יהיה כוחה, גם אם רבים בציבור הישראלי חוששים שעילת המלחמה הפכה פוליטית מעיקרה ומשרתת את נתניהו ואת הבייס הכי קיצוני בקואליציה. מי שישבתו יעשו זאת לא כי ההשבתה מאורגנת, אלא כי הם חשים שלא ניתן יותר להמשיך בדרך שבה בוחרת הממשלה - תחושה שמשותפת לרבים שתוהים מדוע המלחמה נמשכת ומדוע החטופים לא ניצבים 24/7 לנגד עיני מקבלי ההחלטות.

שביתה בביג יהוד,צילום: לירון מולדובן

לכך יש להוסיף שהאמון בממשלה ובעומד בראשה התערער, כי הם מובילים בכוח חוק השתמטות לחרדים. גם לא נשמע ציוץ מצד נתניהו לנוכח המעשה הילדותי של השר לוין, שהחליף את המנעול של לשכתו בתל אביב כדי למנוע את כניסת היועמ"שית. נתניהו גם לא קרא לסדר את שר הביטחון כ"ץ, שבעיצומה של מלחמה - בשבע חזיתות, כפי שהוא נוהג להדגיש - לא הסכים להיפגש עם הרמטכ"ל שהגיע ללשכתו.

כשחוסר האמון גובר, לצד אמירות של ראשי הצבא על כך שכיבוש עזה יסכן את החיילים ואת החטופים, ייתכן שהגענו לאותה נקודה ארכימדית שתגרום לציבור גדול לצאת לרחובות, להשבית, לזעוק ולאותת לממשלה ולעומד בראשה: עד כאן, כך זה לא יכול להימשך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו