המחאה למען החטופים חייבת להיות א־פוליטית ולא "כן ביבי, לא ביבי"

לא תמיד ניתן לדעת מהי אותה נקודת זמן ארכימדית שבה כל הווקטורים מתכנסים ומביאים לשינוי מצב.

בישראל, בהיסטוריה הקרובה, ניתן למנות כמה מצבים שבהם זה קרה: הפגנת היחיד של מוטי אשכנזי לאחר מלחמת יום כיפור, שסחפה את הציבור והובילה להחלפת השלטון האחראי למחדל; ההפגנה בכיכר ב־1995 שתמכה במהלכי השלום של רה"מ יצחק רבין, שנרצח בסיומה בידי מתנקש יהודי, ובו־בזמן נגדע בה מסע השלום והועמק הקרע בין חלקי החברה; והמחאה החברתית בקיץ 2011, שהחלה באוהל קטן בשדרות רוטשילד, הפכה למחאת מאות אלפים נגד יוקר המחיה והובילה להקמת ועדה שהונחתה להביא מסקנות שיובילו לשינוי המצב.

היו גם הרפורמה המשפטית ב־3 בינואר 2023, שהוציאה מאות אלפים לרחובות והובילה להקפאת התוכנית לשינוי פני מערכת המשפט, אף שאת חלקיה הצליח שר המשפטים לוין להעביר, וכן לקרע בין הממשלה לבין ביהמ"ש העליון והיועמ"שית; וליל גלנט במארס 2023, כשמאות אלפים יצאו לרחובות לאחר שרה"מ נתניהו הודיע על כוונתו לפטר את שר הביטחון גלנט, שהזהיר שהרפורמה המשפטית מהווה סכנה לביטחון המדינה, והובילו לביטול ההחלטה - שלבסוף יצאה לפועל בנובמבר 2024.

כך זה לא יכול להימשך

מאז 7 באוקטובר לא פוסקות המחאות וההפגנות, אך הן לא מצליחות לשנות את עמדת הממשלה בשום נושא. השבתת המשק היום עשויה להיות אותה נקודה ארכימדית, אף שההסתדרות לא מובילה אותה. ההסתדרות חוששת, ובצדק, שמטרת ההשבתה תיפגע אם יוּצא צו של בית הדין לעבודה, בטענה שההשבתה פוליטית ולא קשורה ליחסי עבודה, כפי שקרה לפני שנה. ואולי דווקא משום כך, מאחר שההסתדרות לא מובילה את ההשבתה, עוצמתה גדולה יותר.

ההפגנה היום חייבת להיות א־פוליטית ולא "כן ביבי, לא ביבי". אך ורק בנושא החטופים וסיום המלחמה - וזה יהיה כוחה, גם אם רבים בציבור הישראלי חוששים שעילת המלחמה הפכה פוליטית מעיקרה ומשרתת את נתניהו ואת הבייס הכי קיצוני בקואליציה. מי שישבתו יעשו זאת לא כי ההשבתה מאורגנת, אלא כי הם חשים שלא ניתן יותר להמשיך בדרך שבה בוחרת הממשלה - תחושה שמשותפת לרבים שתוהים מדוע המלחמה נמשכת ומדוע החטופים לא ניצבים 24/7 לנגד עיני מקבלי ההחלטות.

לכך יש להוסיף שהאמון בממשלה ובעומד בראשה התערער, כי הם מובילים בכוח חוק השתמטות לחרדים. גם לא נשמע ציוץ מצד נתניהו לנוכח המעשה הילדותי של השר לוין, שהחליף את המנעול של לשכתו בתל אביב כדי למנוע את כניסת היועמ"שית. נתניהו גם לא קרא לסדר את שר הביטחון כ"ץ, שבעיצומה של מלחמה - בשבע חזיתות, כפי שהוא נוהג להדגיש - לא הסכים להיפגש עם הרמטכ"ל שהגיע ללשכתו.

כשחוסר האמון גובר, לצד אמירות של ראשי הצבא על כך שכיבוש עזה יסכן את החיילים ואת החטופים, ייתכן שהגענו לאותה נקודה ארכימדית שתגרום לציבור גדול לצאת לרחובות, להשבית, לזעוק ולאותת לממשלה ולעומד בראשה: עד כאן, כך זה לא יכול להימשך.