שמעון דניב מביט בתמונה של אשתו רינה, שנרצחה לפני שנה בפיגוע בפארק בחולון, ועיניו מצטעפות. הוא מגלה שהיא ניסתה להגן עליו בגופה ושילמה על כך בחייה. שמעון נפצע וניצל.
"אני כל כך מתגעגע אליה", הוא מספר, "השנה האחרונה היתה קשה, אבל עבדתי קשה מאוד להשתקם מהפציעה שלי ומהכאב על לכתה, כי זו המורשת של רינה: להיות אופטימיים, מלאי חיים, חיוניים, לתת בהתנדבות ובאהבה לאחרים. היתה לנו אהבה גדולה והיא נגדעה באחת. כל פינה בבית מזכירה לי אותה, וזה עניין מורכב ולא פשוט".
רינה (בת 66 במותה) ושמעון (69) הכירו בתל אביב לפני 44 שנים. היא היתה בנקאית בכירה בבנק דיסקונט, ושמעון עבד בחברת החשמל. היו ביניהם אהבה גדולה, שותפות וחברות אמיצה. נולדו להם שלושה ילדים: שלי (42), נילי (40) ועוז (34) - משפחה מאושרת, קרובה ואוהבת.
שעות רבות יחד
שמעון מספר שאחרי היציאה שלהם לפנסיה הם נהגו להיות הרבה שעות יחד ונהנו מכל רגע. "היו לנו המון שעות של פנאי וזמנים משותפים יחד. מאוד אהבנו את זה. רינה תמיד היתה פותחת את הבוקר ב-6:15 ונהגה לקרוא רבע שעה תהילים. אחר כך יצאנו להליכת בוקר. לפעמים היינו הולכים פעמיים ביום. תמיד שאפנו להגיע ל-10,000 צעדים בכל יום".
"פתאום התנפל עלינו מאחור מחבל עם סכין. זה היה מפחיד. הוא השתולל ודקר את רינה בצוואר ובריאה, והיא נפלה. אני נדקרתי ונפצעתי ביד"
כך היה גם בהליכת הבוקר שלהם לפני שנה, שהסתיימה באסון הגדול. "יצאנו לצעוד בפארק בחולון שקרוב לבית שלנו בסביבות 7:30 בבוקר", מספר שמעון. "היה ממש שקט. לא היו תנועה ורעש מבית הספר הסמוך, כי זה היה בזמן החופש הגדול. הלכנו להנאתנו, כמו תמיד. שום דבר לא יכול היה להעיד על מה שקרה ושינה, לדאבון הלב, את חיינו.
"בסביבות 7:45 פתאום התנפל עלינו מאחור מחבל עם סכין. לא שמענו אותו מתקרב. זה היה מפחיד. הוא השתולל ודקר את רינה בצוואר ובריאה, והיא נפלה. אני נדקרתי ונפצעתי ביד. ניסינו להגן זה על זה. הזמן היה קצר מאוד, פחות משנייה. הוא הימם אותנו ופגע בנו. לצערי הרב, הוא פגע ברינה בצורה קשה מאוד וקריטית. בקושי רב הצלחתי לצעוק 'עזרה! עזרה!' שכבתי על הרצפה וכאבתי את הפציעה שלי".
באותו פיגוע נרצח על ידי אותו מחבל גם גבר בן 80, וצעיר נוסף נפצע קל. כוחות משטרה שהוזעקו לזירת הפיגוע חיסלו את המחבל. שמעון הובהל לביה"ח וולפסון שבחולון. הוא מספר שלא הפסיק לשאול את הצוות הרפואי שטיפל בו מה עם רינה שלו ומה קרה לה.
הודעה קשה בביה"ח
"כשהילדים שלי הגיעו לבית החולים, אני זוכר שלא קיבלתי תשובה ברורה מה עם רינה. בשעה 11 בבוקר נציגת בית החולים הודיעה לנו, בפורום משפחתי, שרינה נרצחה. זה היה קשה מאוד. כבר הבנתי שהמצב לא טוב, אבל כשהודיעו לנו רשמית - כל הכאב פרץ החוצה. בכינו יחד, הילדים ואני. כאבנו מאוד על אישה, אם וסבתא מופלאה שרק ביקשה ליהנות מהליכת הבוקר הקבועה שלנו, ומצאה את מותה בפארק שכל כך אהבנו".
אבל שמעון איש חזק והחליט שהוא חייב להשתקם. "רינה היתה אישה מאוד אופטימית. הבנתי שאני צריך להילחם, להשתקם בשביל המורשת שלה. אני בטוח שהיא מסתכלת עלינו מלמעלה ואומרת - הכל בסדר, תמשיכו הלאה. רינה היא ההשראה של המשפחה שלנו".
העצב ניכר בעיניו. "רינה מאוד חסרה לי", מסביר שמעון. "יש שעות רבות שאני כאן בבית והיא לא איתי. היינו 43 שנים יחד, גידלנו משפחה. דיברנו על הכל, שיתפנו זה את זה בדברים. היו בה המון שמחת חיים, רגישות ונתינה חברתית נדירה. היא התנדבה בהרבה מקומות והיתה מאוד מרכזית במשפחה שלנו, גם זו המורחבת. תמיד דאגה לכולם בחיוך ועם אור בעיניים. היא הצטרפה לקהילת 'סבא סבתא - הסיפור האמיתי' בפייסבוק, היתה מאוד עסוקה שם והתחברה עם המון אנשים".
ערימה של ספרים
מי שהכירה היטב את רינה היא נאוה קוטלר, מנהלת קהילת "סבא סבתא - הסיפור האמיתי". "רינה היתה דמות מעוררת השראה", היא אומרת. "היא היתה מגשרת בקבוצת הפייסבוק ומנהלת של קבוצת חולון שלנו יחד עם אתי מושקוביץ ושרה קרודו. היא יזמה המון פעילויות בקבוצה של חולון ושל קהילת 'סבא סבתא' בכלל. היו אלה מפגשים רבים שבהם היא והחברות שלה היו נפגשות וסורגות בהתנדבות צעיפים וכובעים לחיילים, לתינוקות ולנשים חולות סרטן.
"היא היתה אשת ספר שקראה בשקיקה ספר אחרי ספר. ליד המיטה שלה היו ערימות של ספרים, והיא נהגה להשתתף בכל הפורומים של קוראי ספרים בפייסבוק ולכתוב חוות דעת. ממש כעת הקמנו, לזכרה ולאורה, מועדון קריאה איכותי בזום, בברכת המשפחה ובשיתוף עם 'צומת ספרים', שבו יהיו הרצאות ושיח על הספרים ועל הסופרים שרינה אהבה במיוחד.
"במועדון ישתתפו סופרים, מוציאים לאור ועוד. כבר הצטרפו אלינו 1,000 איש. באמצע ספטמבר יהיה לנו מפגש שבו נדבר על הספר 'נשיקה צרפתית' של הסופרת קריסטין הרמל, שרינה מאוד אהבה. הכל כמובן בהתנדבות ובאהבה".
מבלה עם הנכדים
אני שואל את שמעון מה מחזק אותו אחרי הפיגוע הקשה שעבר. "אני מאוד קשור ומשתדל להיות הרבה עם הילדים וחמשת הנכדים שלנו. בסופי שבוע אני נמצא איתם יותר, וזה מסב לי אושר גדול. זה מעודד אותי ומעניק לי כוחות להמשיך. היינו באמת משפחה מאוד מלוכדת, ואנחנו עושים הכל כדי להמשיך את מה שרינה הכי אהבה. היא ידעה להעניק לכל אחד את מה שהוא זקוק לו. תמיד ראתה את החיים דרך משקפיים חיוביים. זאת היתה רינה שלי, שלנו".
לכניסה לקהילת הפייסבוק ״סבא סבתא הסיפור האמיתי״ ולמועדון הקריאה לזכרה של רינה דניב, לחצו על הקישור https://www.facebook.com/groups/1820138758203033/
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו