שני צעירים על כיסאות גלגלים נתקעו בדרך לאוטובוס בירושלים: ״אנחנו רק רוצים לחצות את הכביש״

שוהם ברכה, סטודנט בן 26 להנדסת תוכנה באוניברסיטת בן גוריון, שמתנייד בכיסא גלגלים כתוצאה מניוון שרירים, פרסם היום (שני) סרטון ברחוב קולומביה בירושלים שמתאר את חוסר הנגישות במרחב הציבורי. בעקבות התגובות הרבות לסרטון ואלפי השיתופים, עיריית ירושלים הגיבה ועוררה ביקורת מהגולשים, בעוד שוהם מנהל קמפיין גיוס המונים להגשת עתירה לבג"ץ שתחייב הנגשת מדרכות ומעברי חצייה בכל הארץ.

"אין שום סיכוי לעבור את המדרכה אפילו", אומר שוהם ברכה בסרטון שפרסם ברחוב קולומביה בירושלים, לצד צעירה נוספת על כיסא גלגלים שמדגימה את הקושי בפעולה הבסיסית ביותר - עליה לאוטובוס בתחנה ציבורית שאינה נגישה כלל.

הסרטון הביא לעשרות רבות של תגובות ושיתופים ברשת, מה שגרם לעיריית ירושלים להגיב: "היי שוהם, מזכירים שתמיד אפשר לפנות ישירות למוקד 106 בטלפון או באפליקציה! בבקשה תשלחו לנו כתובת ופרטים כדי שנעביר את הנושא לטיפול". תגובת העירייה זכתה לביקורת מצד הגולשים: "אתם צריכים לדאוג לנגישות בכל העיר ולא לחכות לראות סרטונים כאלה ברשת", כתבה אחת הגולשות.

במסגרת קמפיין גיוס ההמונים שפתח, שוהם שואף להגיע לבג"ץ על מנת לבצע שינוי ביישום החוק. "ככל שהשתמשתי יותר בכיסא, שמתי לב לכך שחלק ממעברי החצייה בישראל לא מותאמים לאדם כמוני שצריך להתנייד בכיסא גלגלים", הוא כתב. "אומנם את רובם ניתן לעבור, אך גם אלו שניתן - לא נגישים בצורה מלאה לכל המגבלות, בין אם זה כיסאות ידניים, הליכונים, ממונעים או אפילו לקויי ראייה".

"כאשר נתקלתי במקומות כאלה, השתדלתי לדווח למוקד העירוני או למקום על הבעיה - שלמעשה אני לא מסוגל לחצות את הכביש ונדרש ממני לעשות עיקוף לעיתים גדול מאוד", הוא הבהיר. "הרוב המוחלט של הפניות שלי קיבלו התעלמות מוחלטת אם לא תשובות גנריות".

שוהם גילה כי למעשה אין חובה על הרשויות המקומיות בארץ להנגיש את המדרכות ואת מעברי החצייה עבור אנשים עם מוגבלויות. "למעשה החוק קיים, אך התקנות שמסבירות איך לבצע את ההנגשה מעולם לא עברו בכנסת, דבר שהופך את החוק ללא תקף משפטית", הוא מצהיר. "זהו המצב כבר למעלה מ-25 שנה, והמטרה של גיוס הכספים הזה היא לא לחכות עוד 25 שנה".

המאבק האישי שהפך לציבורי

"את הקמפיין הקמתי לאחר פסק דין שקיבלתי על תביעה קטנה שהגשתי נגד מועצה מקומית שבה גרים הוריי", מסביר שוהם בן ה-26 מרמת גן בשיחה עם "ישראל היום". "בסך הכל ביקשתי מהמועצה להנגיש את הדרך מתחנת רכבת בעיר לבית הוריי. המועצה במשך שנה וחצי התחמקה ממתן פתרון - והתוצאה הייתה שבכל פעם אני חייב לרדת לכביש ולהסתכן ברכבים חולפים".

"פסק הדין של השופטת קבע - אין תקנות בתוקף לדרכים - אין חובה להנגיש", הוא מבהיר, מה ששופך אור על הדרך שהובילה אותו בסופו של דבר לפנייה לבג"ץ.

שוהם מסביר כי חוק שיוויון לאנשים עם מוגבלויות נחקק ב-1998 ולכאורה מחייב את הרשות המקומית להנגיש את המדרכות ומעברי החצייה עבור אנשים עם מוגבלויות, "אך החוק מפנה לתקנות שמעולם לא עברו בכנסת - משמע אין חובה אמיתית על הרשות המקומית להתאים עבור אנשים עם מוגבלויות את הדרכים".

התוצאה בשטח היא שהמון מדרכות צרות מדי עבור כיסאות גלגלים, ומעברי חצייה עם מדרגה בין המדרכה לכביש שלא מאפשרת מעבר של כיסא גלגלים. בפועל, מאחר והדרכים לא נגישות במקרים רבים, בעלי מוגבלויות נאלצים להשתמש בכביש עצמו ולסכן את עצמם, רק בשביל להגיע לסופר, לקופת חולים או לאוניברסיטה.

"המטרה היא להגיש עתירה לבג"ץ שתחייב את המדינה לדרוש מהרשויות המקומיות לבנות מדרכות רחבות מספיק בשביל כיסאות גלגלים ומעברי חצייה, ללא מדרגה בין הכביש למדרכה", הוא מסביר.

לבסוף, ברכה מבהיר כי הסיבה למהלך של גיוס כספים נובעת מצורך בסיסי למדי - רצון אישי לממש את חופש התנועה: "שאנשים כמוני, עם מגבלה, שצריכים להשתמש במכשיר כמו כיסא גלגלים - יוכלו לחצות את הכביש כמו כולם. לא ביקשנו הרבה".