מחוקקים בזיכרון: מתקליטי נאומים לשעון יו"ר הכנסת - האוצרות שחוזרים למשכן הכנסת הראשון

כהרגלו, רחוב המלך ג'ורג' הירושלמי עמוס והומה. רק לאחרונה חגג 100 שנה, שבהן אירח מוסדות מקומיים כמו בתי הקפה "טעמון" ו"אלנבי", ואת המשביר הישן.

בבית פרומין, ששימש המשכן הקבוע הראשון של הכנסת, רק שני מאבטחים עומדים בכניסה, אבל בפנים התכונה מורגשת היטב. עובדים עסוקים בליטושים אחרונים לקראת פתיחת מוזיאון הכנסת היום.

הסיור המקדים שלנו מתחיל למעשה עוד לפני הסיור הרשמי. על דלפק הקבלה מונח כובע פונפון, ואחד הנוכחים מסביר לנו שהוא "היה חלק מהמדים הרשמיים הראשונים של אנשי משמר הכנסת". כמה בדיקות אחרונות - והוא נכנס לתצוגה מוגנת בזגוגית מבריקה.

ותיקי משמר הכנסת עוד זוכרים כיצד הכובע עם פונפון הצמר שימש מושא ללעג בקרב הציבור, עד שהוחלף בכובע קצינים שנתפס מכובד והולם יותר. על פי האגדה, ביום גשום אחד לקח אחד מחברי הכנסת במשכן את הכובע מבעליו כדי לצלוח את הדרך הרטובה החוצה. כשהחזיר חבר הכנסת את הכובע ביום שלאחר מכן, התפלא איש המשמר לראות כי הכובע הוחזר בשלמותו, למעט הפונפון: התברר כי ילדיו של חבר הכנסת הסירו אותו תוך כדי משחק.

איתמר חצור, בנו של קצין הכנסת המיתולוגי יונה חצור, שמר בביתו פריטים רבים האוצרים את סיפורה של הכנסת, ובהם סיכות ייצוגיות, אבזמי חגורות, תמונות ומסמכים שונים - וגם את הכובע בעל הסיפור המשעשע. כעת, שנים אחרי שהתקבלה ההחלטה להפוך את בית פרומין למוזיאון, הושלמו עבודות השיפוץ, והכובע המפורסם יוצג כשהוא יבש ומאחורי ויטרינה, וכמוהו עוד עשרות פריטים נדירים אחרים שהושבו על ידי אזרחים ששמרו בבוידעם מציאות הקשורות למשכן.

פוקסמן־שע"ל: "אחרי יום עבודה מפרך, אנשים שהיו רוכשים תקליטי נאומים היו מאזינים להם בבית עם כוס תה"

"כמעט 60 שנים אחרי שהכנסת עזבה את מרכז העיר היא חוזרת ובגדול", פותח את הסיור ד"ר משה פוקסמן־שע"ל, מנכ"ל המוזיאון. "מדובר בחוויה דמוקרטית־אינטראקטיבית מרגשת, שבה כל אזרח יוכל להפוך לחבר כנסת ליום אחד. במסגרת התחקיר שערכנו לפני פתיחת המוזיאון עברנו כמעט בכל מקום: בשוקי פשפשים, בארכיונים, אצל אנשים פרטיים. היינו צריכים למצוא לא מעט מוצגים מקוריים שייחשפו כאן בפעם הראשונה לציבור".

הסיור שלנו מתמקד באותם מוצגים יקרי ערך, לאו דווקא כספי, שהגיעו למוזיאון מידי אזרחים - ולמעשה עדיין ממשיכים לזרום.

בעקבות המיקרופון האבוד

בתוך אולם מליאת הכנסת, ששוחזר בדיוק רב, ניצב על דוכן הנואמים מיקרופון מתכת כבד משקל. "המיקרופון היה זה שהשמיע את הנאומים החריפים ביותר", מציין פוקסמן־שע"ל, "הוא אבד עם המעבר אל משכן הכנסת הנוכחי בגבעת רם, שבו הוצבו מערכות הגברת קול חדישות. במסגרת התחקיר שערכנו, אדריכל הפרויקט יורם פרידמן מצא את המיקרופון ההיסטורי, וכעת הוא שוב כאן על דוכן הנאומים שעליו עמדו גדולי האומה".

דלתות האולם מצוידות בידיות הנחושת המקוריות. "עם עזיבת הכנסת את בית פרומין בשנת 1966, נזכר אליעזר כהן, שהיה אחראי בזמנו על פינוי הפסולת מהמקום, כי ראה את הידיות מושלכות בערימת פסולת עצומה", אומר פוקסמן־שע"ל. "בהחלטה של רגע הבין אליעזר שעליו לשמור על הידיות מתוך אמונה שהן יהיו בעלות חשיבות בעתיד. כששמע שמוזיאון הכנסת עומד לקום, הוא יצר קשר עם הצוות והשיב את הפריטים ההיסטוריים".

מכונה ושמה "אניגמה"

הסיור נמשך לקומות העליונות של המבנה, שבהן ניצבת מכונת ה"אניגמה" של הכנסת. "שבח אהרון, עובד הכנסת הוותיק במשכן, העביר אלינו מכונה שכבר לא עושים בה שימוש כיום, אחרי ששמר אותה אצלו, וייתכן שהיא אפילו לא מוכרת לכלל הציבור", אומר המנכ"ל. "היא נקראת כך למעשה בשל העובדה שהיא מזכירה במראיה את מכונת ה'אניגמה' שסייעה לבעלות הברית לפצח את הצופן הנאצי". אותה "אניגמה" בגרסה הצברית היא למעשה מכונת חישוב שבדית עשויה ברזל שיוצרה בשנות ה־40 של המאה הקודמת, המסוגלת לבצע שלוש פעולות חשבוניות בלבד - חיבור, חיסור וחילוק. המכונה שימשה במשכן המקורי כמכונת ספירת קולות במהלך מערכות הבחירות הראשונות של המדינה שזה עתה הוקמה, ולבסוף אף סיכמה את תוצאות חלוקת המנדטים ביחס לקולות שנספרו בקלפי.

העין שלנו צדה תקליטים עם דיוקנאות פוליטיקאים. "כולנו מכירים היום את חברת הד ארצי", מסביר פוקסמן־שע"ל. "אם כיום אנחנו יכולים למצוא אצלם את מיטב האמנים, פעם החברה היתה מייצרת תקליטים ובהם נאומים של גדולי הדור. אחרי יום עבודה מפרך אנשים שהיו רוכשים את התקליטים היו יושבים בבית עם כוס תה, פותחים את הפטיפון ומאזינים לנאומים מעניינים של הפוליטיקאים".

אל הסיור הוזמן גם יצחק שפרינצק, נכדו של יו"ר הכנסת הראשון יוסף שפרינצק, ששמר בקנאות לא מעט פריטים בביתו. בין השאר, חשף את הברכות ששלח יו"ר הכנסת בדואר לאלמנות חללי צה"ל ממלחמת העצמאות. "סבא היה אב ששכל את בנו הטייס במלחמת העצמאות, והוא ראה חובה מוסרית לנחם ולחבק את משפחות השכול מדי שנה בערב ראש השנה", מספר יצחק. "'תעלה שנת תש"ח ארוכה לפצעי חיינו ולייסורי דרכנו', הוא כתב על גבי כרטיסים שהצהיבו מעט עם השנים".

ח"כים ליום אחד

שפרינצק הסב שיגר גם כרטיסי ביקור ומכתבים שנשתמרו 70 שנה, וגם סיגר במעטפת זכוכית שעליו כתוב "לנשיא הכנסת". את המתנה קיבל מהקהילה היהודית בארגנטינה במסגרת ביקורו הראשון של יו"ר כנסת אי־פעם מחוץ לגבולות ישראל. "ותיקי הבית נהגו לומר ש'אפשר לראות סיגר בלי שפרינצק, אבל לא ניתן לראות את שפרינצק בלי סיגר'", מציינים במוזיאון.

"ותיקי הכנסת נהגו לומר שאפשר לראות סיגר בלי שפרינצק, אבל לא ניתן לראות את שפרינצק בלי סיגר", מספרים במוזיאון

פריט נוסף, "צנוע לאותם הימים" כפי שמתאר אותו יצחק, הוא שעון היד של סבו. מדובר בשעון יד אישי שאותו ענד יושב הראש בשעה שניהל את הישיבה האחרונה של הכנסת. שעות ספורות לאחריה נפטר.

״הפריטים מחזירים אותנו בזמן לימיה הראשונים של הכנסת ויסייעו לספר בצורה חיה את סיפורו של המשכן וסיפורה של המדינה בראשית דרכה״, ציין יושב הראש הנוכחי אוחנה שסייר יחד עם שפרינצק הנכד, ואמר לו: "השעון של סבך אמנם עצר אבל הזיכרון שלו יישאר איתנו לעד. אלה לא רק חפצים אלא גשר חי לעבר, לתודעה הלאומית שלנו. זוהי מחויבות שלנו לא רק לשמור על החפצים, אלא להחיות את הסיפורים שמאחוריהם."

"השעון ושאר הפריטים תומכים בסיפור שאנחנו מבקשים להעביר לכל מי שמגיע לכאן", מסכם ניצן רפאלי, המנהל האמנותי של המוזיאון. "מקצוע האזרחות הוא אחד המקצועות שתלמידי ישראל נכשלים בו הכי הרבה, ואנחנו רוצים שהיום הזה, שבו הם מבקרים במוזיאון, יצליח להעביר להם את החומר בצורה שהם גם יבינו וגם ייהנו. ומי יודע? אולי הם גם ירצו להיות חברי כנסת בעתיד, ולא רק ליום אחד".