"אסור לחיות ככה": שורד השבי על המפגש עם בנו ששאל "למה לא לקחת אותי איתך?"

חמישה חודשים אחרי שחזר מהשבי, אור לוי עדיין לא ישן בשקט: "העובדה שאנשים עדיין שם – רודפת אותי בלילות", אמר השבוע לרשת CNN.  הוא שרד 491 ימים בשבי חמאס, כאשר כל הזמן שהה מתחת לאדמה – כבול, רעב, חיוור.

"קשה להבין כמה קשה זה לחיות על פיתה אחת ביום במשך 491 ימים", סיפר. "ואף בן אדם לא צריך לחיות כך. אני יודע שמה שעברתי זה עוד היה פחות קשה ממה שקורה עכשיו לאלה שעדיין שם – וזה מפחיד".

מיד כשיצא לחופשי, ביקש לדעת מה עלה בגורל אשתו, עינב. הוא חשד זמן רב – אך לא העז לשאול את המחבלים ששמרו עליו. "שאלתי את הקצינה שקיבלה אותי ביום השחרור. אמרתי לה שאני חושב שאני יודע, אבל שאני לא בטוח, ושאני רוצה לדעת. ואז היא אמרה לי". הפצצה שפגעה במיגונית סמוך לפסטיבל נובה – שממנו נחטף – קטעה את חייה של עינב.

בנם אלמוג היה אז בן שנתיים. "אלמוג היה הסיבה שלי", סיפר. מי שחיזק אותו בשבי היה גם הרש גולדברג־פולין, שנרצח במנהרות חמאס.  לוי סיפר ל-CNN שהרש חזר על המנטרה: "מי שיש לו סיבה, יכול לעבור כל דבר", משפט שאור קעקע על גופו לפני זמן מה.

הוא סיפר כיצד בכה ביום הולדתו של בנו, כיצד הוא שר לו "יום הולדת שמח", לחש סיפורי ילדים, והבטיח לעצמו: "שנה מהיום – אהיה איתו". "שבועיים לפני הראיון חגגנו את יום ההולדת הרביעי של אלמוג – ועמדתי בהבטחה", אמר.

המפגש ביניהם היה טעון. אור חשש שאלמוג לא יזהה אותו. אבל ברגע שראה אותו, כל הפחדים נמסו. "אני זוכר שראיתי אותו, חיבקתי אותו, שמעתי את הקול שלו... זה היה מטורף".

אור סיפר ל-CNN שאלמוג שואל שאלות על "המקום הרחוק" על הפצצה, על עינב. אפילו שאל: "למה לא לקחת אותי איתך?". הוא עונה לו בעדינות, מספר לו על אמא עינב כל יום, מראה תמונות, ולא נותן לזיכרה לדעוך. "גם כשזה קשה", אמר. "זה קשה יותר בשבילו – לא לזכור את אמא שלו".

אבל השקט לא באמת חזר. לוי עוקב אחרי המשא ומתן, רואה מתי הוא נתקע – וזוכר מה זה עשו לו המחבלים בשבי. "כשהשיחות נתקעו – הם הידקו לי את השלשלאות", סיפר. "יכולתי עדיין להיות שם".

הוא סיפר ל-CNN  גם על  אלון אהל, שאיתו חלק את רוב ימי השבי – ונותר מאחור. "אני חושב שאין שום דבר ששווה יותר מלהחזיר את האנשים האלה הביתה", אמר לוי. "צריך לדחוף להסכם שיחזיר את כולם הביתה. ולסיים את הכול. לסיים את הכול".