כאבא של איתן, החטוף בעזה, אני חייב לומר אמת כואבת: ההפגנות והלחצים על הממשלה להגיע להסדר פוגעים ישירות בסיכויי השחרור של יקירינו.
בעת כתיבת שורות אלה, המשלחת הישראלית השוהה בדוחא נלחמת עבור כולנו במו"מ עיקש ומורט עצבים. כיצד עלינו להתנהג בזמן שמתקיים מו"מ עבורנו? כיצד נמקסם את הישגיו?
כל הפגנה שמסוקרת בתקשורת מופצת בכל כלי התקשורת הערבית וברשתות החברתיות. חמאס מבין שהעמדה של הממשלה נחלשת והוא יכול להקשיח את עמדותיו. הוא רואה שאין בישראל תמיכה במאבק להגיע להסדר מיטבי למדינה.
דמיינו את מלחמת יום כיפור
הסקר המוטה שפורסם אתמול בערוץ 12 והופץ ברשתות הערביות על רצון של רוב גדול בציבור לעסקה ולסיום המלחמה רק מחזקים את חמאס - הוא מבין שהציבור הישראלי לא תומך בממשלה והיא חלשה ואפשר לסחוט אותה. במילים אחרות, במקום חזית מאוחדת עם הממשלה, מפגינים ורק פוגעים באינטרס הרחב של עצמם.
אסור לשים את החטופים כמטרה למלחמה כי אסור לספר לאויב כמה החטופים חשובים לנו. כשהעיקר הוא שחרור החטופים, המשמעות היא חיזוק חמאס שאינו עוסק בשאלת הישרדותו אלא בשאלה אם ומתי להגיע לשולחן המו"מ.
הדרך הבטוחה להשבת החטופים היא דרך ניצחון מוחלט על חמאס וחיסולו. בכל מלחמה המטרה המרכזית היא השמדת האויב וכתוצאה מכך הפשטה שלו מנכסיו, כולל השבת השבויים. לשם כך צריך לעצור כל סיוע הומניטארי לאזורים ברצועה בשליטת חמאס ולהעביר את הציבור העזתי לדרום הרצועה דרך נקזים שלא מאפשרים מעבר של מחבלים.
נדמיין שבמלחמת יום הכיפורים, כש-232 חיילי צה"ל נשבו במצרים, היה קם מטה שדורש שישראל תעצור את התקפת הנגד כי יש שבויים "ומה אם זה היה הבן שלך?" האם היינו מנצחים את מצרים ומקבלים את השבויים שלנו? ודאי שלא! מהלך כזה גם היה פוגע אנושות במדינה כולה.
הגישה הנוכחית כובלת את ידי צה"ל ומונעת ממדינת ישראל את המטרה הצבאית האמיתית - חיסול והכנעה כוללת של חמאס. במקום להכריע ולהכניע ואז לקבל ממילא את החטופים, אנחנו משמרים את חמאס ומאפשרים לו להבין שהוא הצד החזק – כי יש בידיו את הקלפים שישראל כל כך רוצה.
הכותב צביקה מור, הוא אביו של איתן מור החטוף בעזה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו