מאבדים את הלגיטימציה: מתכון לשנאת חינם

מי שרוצים לחשוב שיהיה רע - שיקראו עיתונים. מי שרוצים לדעת שיהיה טוב - שיקראו ספרי היסטוריה. את האמרה הזאת הגתה נעה ירון בלי לתכנן מראש ב"המטבח המנצח", שמשודרת בקשת 12 ושמדגימה כי ז'אנר הריאליטי, שפעם היה מנותק, הפך להיות המציאות בהתגלמותה.

סביב שולחן חגיגי ישבו מיטב ידוענינו, והדגימו רב־שיח של חירשים. או אם תרצו - קונספציה חברתית של פוליטיקת זהויות שלא מאפשרת יציאה מהמטריקס הישראלי, ולכן תוקעת אותנו במקום גם בשאר הזירות. אם מקשיבים בתשומת לב למה שאומרים המסובים, מגלים שאין הבדל תהומי. אבל בימים שחלפו מאז שודר השיח השולחני (הערוך) הועצמה הדרמה - והועצמו גם ההבדלים.

מחנה צליל

תקציר הדיון למי שפספסו: נדב אבוקסיס משתף שהוא לא מבין איך אנחנו חיים כמו בימי פומפיי האחרונים, "אכול ושתו כי מחר נמות", כאילו אין חטופים בעזה, איפה הערבות ההדדית?

רותי ברודו מעודדת מהיציע. דנה אינטרנשיונל ביטלה הופעות בפורים, כי איך אפשר להיכנס לבגד נוצץ כשזה המצב. משה פרץ אומר שהוא מופיע ושר רק כי חייבים לעבוד.

נעה ירון אומרת: "אבל אתם הרוח של העם, יש לכם תפקיד. יש לי ארבעה ילדים בצבא. אני באופן אישי לא ישנה בכלל כשהם במלחמה, כי באות לי מחשבות מהגיהינום. אבל תקשיבו: החיילים שלנו בחזית - הרוח שלהם פה (היא מרימה גבוה את היד ומסמנת). כשהסעתי את הבן שלי לבסיס היה בכריזה בפול ווליום 'מחשבות טובות'" (היא שרה).

דנה: "מחשבות טובות ועוד בניין מתפוצץ". ואז מתחיל ויכוח עם צעקות, כי דנה מסבירה שמלחמה זה רע ומפחיד ופוסט־טראומה, ונעה משחילה: "אבל על מה את מתווכחת איתי? אין לנו ויכוח".

דנה ממשיכה: "את רוצה שנהיה כמו בתנ"ך, שאלוהים בעזרנו".

נעה: "הפחד שלי הוא שמישהו משחיר בינינו. אני מסתכלת לשמיים, אומרת לאלוהים: למדנו, בבקשה אל תכעס, למדנו".

רותי ברודו ודנה אינטרנשיונל אומרות: "לא למדנו, לא למדנו, אנחנו 12 שבטים שלא יודעים להתאחד".

נכון, הן לא למדו, והן מדגימות את זה. זה לא ימין מול שמאל, זה רדוד מול עמוק. ייאוש מול תקווה. נכונות להקשיב מול אטימות לתוכן הדובר, שלא מדבר בשפה שבא לך לשמוע.

כשנעה משתפת כיצד הילדים שלה כבר לא חרדים, אלא "אחד דתי יותר, אחד דתי פחות, וזה כל כך יפה לראות איך כל אחד בוחר את הדרך שלו", ומתארת את הסגירות של תלמודי התורה החרדיים בבית שמש - קשה לא לראות את בבואתם במקצת הדמויות שיושבות מולה. "בכל פעם שבן־אדם עושה הגירה בתוך החברה הישראלית, זה כל כך יפה לראות", היא משבחת. אבל דנה במשימה: "זה לא נכון, את יוצאת עשר דקות מתל אביב ואת נמצאת בעולם שלישי".

נדב: "לא נכון, אנחנו לא בעולם שלישי".

דנה: "תצאו מתל אביב ותראו על מה אני מדברת".

נדב: "דנה, אנחנו יצאנו מתל אביב".

מה נגיד? יותר קשה להוציא את תל אביב מהבן־אדם מאשר את הבן־אדם מתל אביב. ואת זה אני אומרת כתל־אביבית שהיגרה.

מחשבות טובות

מי שרוצים ליישב מחלוקת ולחיות באהבה - עושים את זה. קל. אבל טרנד "ניהול הסכסוך" והייאוש מפתרונו, במקום האמונה בניצחונו, השתלט גם על המריבות הפנימיות.

העיתונות והרשתות עטו על הוויכוח והשתמשו בו פוליטית. בבוקר שאחרי האסון בבית חאנון, ציטטו את דנה וקטרגו ש"את אחוזי הטירוף המשיחי זה לא ישכנע" - כן, כן. עכשיו ההסתה היא גם נגד "המשיחיים" המשתמטים וגם נגד "המשיחיים" המתגייסים.

ב"מעריב" שיסו את אחות הלוחם שהתאבד בנעה ירון שדיברה על מורל גבוה. וכמובן - הטופ שייך ל"הארץ": "דנה אינטרנשיונל זיקקה את התהום בין אוכלי המוות לחפצי החיים". לא חשבתי שמישהו עוד יעז להשתמש בתבלין המילולי הדוחה הזה אחרי שללי דרעי ענתה כי מאז שהבן שלה נפל היא נאלצת לאכול מוות מדי יום. אבל כשלא מקשיבים כשצריך - לא שותקים כשמתבקש.

"נעה ירון שטופת לאומנות", נכתב. מי שמקטלגת את הדיבור הברסלבי של ירון כפוליטיקה ימנית מפגינה בורות, אבל גם תלישות. כי "מחשבות טובות" לא מככב רק במחנה צליל (האם עגנון העניק שמות לבסיסי צה"ל?) - גם במקבץ הפרסומות של קשת 12 מיכאל אלוני ואגם רודברג רצים ושרים בדיוק אותו שיר כדי לפרסם כרטיס אשראי. נראה שאופנת ה"הדתה" מוצתה, ושאת מקומה תופסת רוח שמצליחה לחדש את האהבה למסורת באופן בלתי אמצעי, ואפילו להיעזר באמונה.

נעה לא נהנית מהמלחמה, היא מדברת בשפה אמונית. דנה מדברת בשפה של ייאוש. העם בוחר להחזיק מעמד, ולכן הטרנד המסורתי כובש אותו, והוא בוחר להיפרע ממי שמבריזים מהאמונה וממי שמבריזים מהצבא גם יחד. מי שמשתמשים בתורה ובמצוות כדי להבריז מהצבא - איבדו את הלגיטימציה שלהם. ובאותה מידה, השיח המנמיך שהדהדה דנה בלי להקשיב באמת למה שאומרים האישה במטפחת והחיילים בעזה איבד את התוקף.

בבחירות הקרובות יקבלו מנדטים מי שיידעו לשים את המסורת במרכז, אבל בלי אובססיה דתית ובלי פסילת אנשים על רקע מגזרי או מגדרי. המפלגה שתדע להאכיל את נעה ירון ואת נדב אבוקסיס סביב אותו שולחן בלי לארוז שאריות לאויב העזתי - תנצח בסיבוב הראשון.