המלחמה השפיעה קשות על התעסוקה ביישובים שפונו ובאזורי הלחימה. בצפון הארץ, שרוב יישוביו המפונים נותרו נטושים לאורך השנה, נרשמה ירידה חדה במיוחד בתעסוקה. במחצית השנייה של 2024 ירד שיעור התעסוקה ברצועת הגבול הצפוני בכ-14.8 % בהשוואה לשיעור התעסוקה באותה תקופה ב-2022, ולעומת ירידה של כ-6.4% באזור עוטף עזה. כך עולה מדוח שוק העבודה בישראל לשנת 2024 של משרד העבודה.
מהנתונים עולה כי צעירים נפגעו במיוחד. בצפון ירד שיעור התעסוקה של בני 25–40 ביותר מ-20 אחוזים. זאת לעומת ירידות מתונות הרבה יותר בקרב מבוגרים וביישובים רחוקים יותר מהגבול, שם אף נרשם שיפור קל. גם הבדלים מגדריים בלטו. בצפון ירד שיעור התעסוקה של גברים מפונים פי שניים מזה של נשים (20.1% לעומת 10%).
במהלך מלחמת חרבות ברזל הוצעו לעובדים תושבי הצפון והדרום הגנות שאפשרו להם להתפנות מבתיהם ולהיעדר מעבודתם אך גם תמריצים כדי לשוב לעבודה. כעבור כשנה מפרוץ המלחמה שבו לבתיהם רק 7% מהמפונים בצפון, לעומת 76% מהמפונים בדרום.
הפער נובע בעיקר מהמשך הפינוי בצפון, בגלל המצב הביטחוני המתמשך, מסגירת מקומות עבודה ועסקים ומשיבושים נרחבים בשירותים החיוניים. בין הדרום לצפון היו פערים מבניים עוד לפני המלחמה. תושבי עוטף עזה היו במצב טוב יחסית לשאר המדינה: שיעור התעסוקה באזור עמד על 91%, שיעור האקדמאים עמד על 32%, והשכר הממוצע הסתכם בכ־13,400 שקלים.
ביישובי הצפון שפונו במלחמה, לעומת זאת, היה המצב טוב פחות. שיעור התעסוקה עמד על 78%, שיעור האקדמאים עמד על 28%, והשכר עמד על 12,150 שקלים.
עוד עולה מהדו"ח במהלך מלחמת חרבות ברזל חלה פגיעה בתעסוקה בבנות זוג של חיילי מילואים. שיעור התעסוקה שלהן ב-2024 היה נמוך בכ-1 עד 2.3% מקבוצת ביקורת דומה של נשים שבן זוגן לא שירת במילואים ושיעור גבוה מהן נאלצו להיעדר זמנית מהעבודה או להפחית שעות בכ-3–5 אחוזים מנשים אחרות. עם זאת, הודות להטבות רגולטוריות ייעודיות כדוגמת ימי היעדרות בתשלום והגנה מפיטורים, נמנעה פגיעה חמורה יותר בתעסוקתן בתקופת המלחמה.
נשים בכלל המגזרים חזרו לשוק העבודה במהירות יחסית. בסוף 2024 התקרבו שיעורי התעסוקה של נשים יהודיות לא-חרדיות לרמתם ערב המלחמה וברבעון הראשון של 2025 הם אף עברו אותו. לעומתן, גברים צעירים יהודים לא-חרדים בני 40-25 חוו ירידה בשיעור התעסוקה שלהם בשלהי 2024 בגובה של 3.3% לעומת בני 66-41. זאת יתכן בשל שירות מילואים ממושך שפגע ברצף הקריירה שלהם.
באשר לעבודה מרחוק עולה כי על אף שישראל היא אחת המדינות המובילות בשיעור העובדים במשלחי יד שניתן לעבוד בהם מרחוק, שיעור העובדים במתכונת
זו עמד לפני המלחמה על כ-16%. זאת למעט בתקופת הקורונה, שבה הגיע שיעור העובדים מרחוק לכ-25%. עם תחילת המלחמה, ברבעון האחרון של 2023 עלה שיעור העובדים מרחוק ל-19.5% ונשאר יציב לאורך רוב שנת 2024.
כ-9.8% מהמועסקים עבדו למעלה מ-60% מהזמן מרחוק, גידול של יותר מ-3 אחוזים ביחס לשלושת הרבעונים הראשונים של שנת 2023. הגידול נבע בחלקו מהצטרפות עובדים חדשים לעבודה מרחוק, ובחלקו מהגדלת מספר ימי העבודה מרחוק של עובדים שכבר עבדו כך קודם לכן. לדוגמה, שיעור עובדי ההייטק שעבדו מרחוק יותר מ-60% משעות עבודתם היה ברבעון הרביעי של 2023 גבוה יותר מפי שניים מכפי שהיה ברבעון השלישי של אותה שנה. בתחילת 2024 ירד שיעורם בחצי והגיע ל-5.5%, בדומה לרמתו בתחילת המלחמה.
באותה תקופה, שיעור העובדים שעבדו מרחוק עד 60% משעות עבודתם עלה מ-9.7% ל-14.7%.
בשנת 2023, לפני המלחמה, האזורים שהובילו בשיעורי העבודה מרחוק היו תל אביב והמרכז, כאשר השיעור הגבוה ביותר היה בתל אביב. באזורים כמו חיפה, הדרום והצפון היה שיעור העובדים מרחוק נמוך יותר באותה תקופה.
דירוג המחוזות מבחינה זו כמעט לא השתנה בשנת 2024, למרות המלחמה, פינוי של יישובים במחוז צפון והתעצמות הלחימה
בצפון ברבעון השלישי.
מהדו"ח עולה כי בשנת 2024 המשק הישראלי הפגין גמישות מרשימה וזאת למרות הימשכותה של מלחמת חרבות ברזל. עד סוף השנה התכווץ שיעור האבטלה לרמה נמוכה במיוחד של 3% ונותר נמוך גם במחצית הראשונה של 2025. עם זאת, שיעור התעסוקה שעמד על 60.8% במאי 2025 נותר מעט נמוך מרמתו ערב המלחמה, אז הוא עמד על 61.2% וקצב עליית השכר הואט.
במהלך המלחמה חלו פערים בין ענפים בהתאוששות מהמשבר. בחלק מהענפים, במיוחד בענפי בינוי, אירוח ואוכל, מסחר ותעשייה, ניכרו עדיין קשיים בתעסוקה עקב השלכות המלחמה. ענף הבינוי בלט במיוחד, כאשר שיעור המשרות הפנויות בו עלה לרמות שיא של 10.1% בינואר 2024 וירד ל-9.4% בסוף השנה ו-9% במאי 2025. זאת, בהשוואה לשיעור של 6.7% טרם המלחמה.
בשל סגירת המעברים לפועלים פלסטינים וגיוס רחב למילואים, ירד היצע העבודה במשק וירד מספר המשרות המאוישות, ובמיוחד בענף הבינוי. בנוסף, חל מעבר של עובדים ערבים ישראלים לא מקצועיים אל ענף הבינוי. כתוצאה מכך גדל משמעותית הביקוש לעובדים בלתי מקצועיים בכל הענפים. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2024 זינק מספר המשרות הפנויות במשלחי יד אלו ב-42%, בעוד שבמשלחי יד של מי שאינם עובדי כפיים (מנהלים, אקדמאים, הנדסאים, פקידים , עובדי מכירות) נרשמה ירידה של 5% במשרות הפנויות. המשרות הפנויות של עובדי כפיים הגיעו ל-33% מכלל המשרות הפנויות ,לעומת ממוצע של 23% בשנים 2023-2014.
ענף הבינוי הוא מהנפגעים המרכזיים של מלחמת חרבות ברזל וסובל לאורך שנת 2024. בסוף 2023 נגרעו מהמשק כ-90 אלף עובדים לא-ישראלים, רובם פלסטינים שעבדו בענף הבנייה. בסוף 2024 עדיין כ-9% מאתרי הבנייה לא פעלו, ומספר היתרי התחלה וגמר הבנייה היה נמוך ב-16% לעומת 2023. להקלת המחסור בכוח אדם נקט המשק בצעדים כגון: הגדלת מספר המכסות להבאת עובדים הזרים ב-33 אלף בשנת 2024 ותוכנית מענקים לעובדים ישראלים להשתלבות בענף, תכנית שנוצלה מעט.
בסוף 2024 נותר מחסור של כ-28 אלף עובדים בענף. סקר PIAAC הבין-לאומי שהתפרסם בשנת 2024 הראה ירידה ברמת המיומנויות של האוכלוסייה הבוגרת בישראל והתרחבות הפערים בין קבוצות. ציוני ישראל במיומנויות קריאה ומתמטיקה נמוכים מהממוצע ב OECD-וכשליש מהמבוגרים בארץ מוגדרים בעלי מיומנויות נמוכות, לעומת כרבע בלבד במדינות ה-OECD.
הפערים בין קבוצות האוכלוסייה גדולים במיוחד: כ-70% מהאוכלוסייה הערבית מתקשה באוריינות. בולטת הידרדרות חדה בקרב צעירים ערבים – בעיקר גברים – בהשוואה לסקר הקודם לפני כעשור, בעוד שנשים ערביות וחרדיות צעירות שיפרו את הישגיהן.
משלחי יד שהובילו בעלייה בשיעור המועסקים הן לאורך שנים והן בשנה האחרונה הם משלחי יד בתחומי תוכנה והנדסה ותחומי טיפול. לעומת זאת משלחי היד שנמצאים בירידה הם משלחי יד בתחום המכירה בחנויות ומזכירות.
השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר (עובדים ישראלים) בחודשי ינואר- ספטמבר 2024 בהשוואה לאותם חודשים בשנת 2023 היה גבוה בכ-2.4%, אך קצב הגידול התמתן לעומת השנים הקודמות. בתחילת 2024 ירד השכר והתייצב מתחת למגמת השנים 2015–2019. עד דצמבר השכר נותר נמוך בכ-236 שקלים מהשכר החזוי על פי קצב השינוי הממוצע ב-2019-2015. במיוחד לא עלה השכר במגזר הציבורי, והפערים בין השכר במגזר הפרטי לעסקי התרחבו.
