מה שעשה את ההבדל הציבורי במלחמה עם איראן הוא האחדות. כולם חושבים שאיראן היא אויבת, מכאן נשאב הקונצנזוס, וגם המוכנות. נתניהו מדבר על איראן כבר 30 שנה. זה הקטע שלו. לפעמים זה נשמע כמו רפליקה שנועדה למריאנו, אבל בסוף זה הצליח.
מזל שהאיראנים מספיק טיפשים כדי לבנות כיכר עם שעון חול שמעביר את הזמן עד להשמדתנו, ושאיראן מספיק רחוקה.
אולי משום כך לא קמו פה תנועות "בעד שלום עם חומייני", "נגד גזענות כלפי איראן", "זה לא גרעין זה חרצן" - אופוזיציה מבית היתה מוציאה משלחות נשים לאכול חורשט סבזי במחסומים ושורפת מטפחות של דתיות משני הצדדים, והכל היה נראה אחרת.
עכשיו, תארו לכם מה היה קורה אם ממשלות ישראל היו לוקחות ברצינות את התכנים הנלמדים ברשות הפלשתינית, אמצעי התקשורת היו מהדהדים את המסרים האנטי־יהודיים במסגדים, והדרג המדיני היה מחליט להפנים את שטיפת המוח בעזה וביו"ש שעובר כל תינוק, גם בלי לבנות כיכר עם שעון חול.
אם האמת הפלשתינית היתה נוכחת בציבוריות הישראלית בלי ניסיונות לייפות אותה, לא היינו נותנים לאויב הקרוב להתאשפז בבתי החולים שלנו, לא היינו מקילים ראש בכניסת פועלים שטבחו בנו ב־7 באוקטובר, לא היינו מזלזלים בוויתור טריטוריאלי על נדל"ן אדיר שישמש מסתור למשגרי טילים ולהחבאת חטופים. לא היו באים לעולם הסכמי אוסלו.
מי אויב ומי ידיד
סקר שנערך השבוע וששודר בחדשות 12, הראה שהמבצע הפך את ראש המוסד, דדי ברנע, לאדם הכי פופולרי.
תארו לכם שההנהגה הישראלית היתה מעכלת את דברי ההנהגה הפלשתינית, אשר אומרת כבר שנים שהיא מעוניינת להשמיד את ישראל - ממש כמו שההנהגה האיראנית אומרת.
אולי זה היה גורם לדרג המדיני לזהות את עזה כאויב, ולא כאופציה לידידות ולפיטום כלכלי. יעד ביטחוני שמזוהה כאויב הופך למשימה של המוסד, שעליה אוספים מודיעין הולם. לא שולחים את השב"כ שיסכל בו פיגועים מקריים. העם מעריץ עכשיו את המוסד רק משום שהדרג המדיני עיכל את המובן מאליו - איראן באה לחסל אותנו. באותה מידה העם שומע עכשיו שהשב"כ פישל, רק משום שהדרג המדיני התעקש שעזה היא מועמדת לפרס הסרט הטוב.
הטעות הטרגית נובעת מתפיסת מציאות כושלת בת עשרות שנים, שהנחיל הדרג המדיני.
כשאת יודעת מול מה את עומדת - את נערכת היטב ומבצעת מהר.
זאת גם הסיבה שבגללה אנחנו לא מנצחים בעזה, ובזמן הקרוב לא ננצח. התודעה שלנו עוד לא התחלפה.
מנהיגות מפוכחת תחלץ את עצמה לאחור.
אי אפשר להישאר בעזה בלי להיערך מחדש, ותודעה לוקח זמן לבנות. הכוונות של סמוטריץ' טובות, אבל אי אפשר לכפות אותן על שאר הגורמים כשהתודעה שלהם במקום אחר.
כשאנחנו עומדים בעזה בלי שהתודעה שבנינו מחדש היא תודעה מאוחדת, אנחנו מאכילים את האויב ומקריבים את הילדים.
פרח לב הזהות
יש לי חברים ברחוב צמחי היהודים בתל אביב.
מי שלא הזדקק לכתובת מסוימת ברחוב הצר, השקט והיפה הזה, או התעקש לחפש כחול־לבן בבואו לקניון רמת אביב, ספק אם נתקל בצירוף הזה אי־פעם. אבל עכשיו, אחרי שטיל נפל בסמוך, אפשר להידרש לסמליות.
עמנואל לב חקר את הטבע של ארץ ישראל (אגב, כשהוא נולד קראו לו אברהם־חיים לב, אבל די קשה להתקדם עם השם הזה באוניברסיטת לייפציג). בארבעה כרכים עבים, תחת הכותרת "צמחי היהודים", הוא פירט בגרמנית עשירה את כל צמחי ארץ ישראל הנזכרים בתנ"ך ובתלמוד, כחלק מעבודת הדוקטורט שלו בבלשנות שמית.
הוא נולד וגדל בדרום הונגריה בעיר סגד, שם שימש אביו רב הקהילה הניאולוגית - זרם הדוגל באמנסיפציה ובהשתלבות בחברה האירופית. כשאביו נפטר, הוא ירש את מקומו על כס הרבנות.
ב־1920 ישב לב שנה בכלא אחרי שהתבטא נגד אדמירל אנטישמי, אבל בהמשך שמר על קשרים טובים עם השלטונות והיה חבר בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי כנציג הקהילה הניאולוגית. בזמן השואה, כאשר יהודי הונגריה נשלחו למחנות הריכוז, עמנואל לב קיבל זימון לרכבת של קסטנר.
אבל הוא פספס אותה כי חלה ואושפז ונפטר בטרם עת בבית חולים יהודי מאולתר בבודפשט, בגיל 90.
סיפרתי את זה לחברה שדווקא גרה בזירת הרס אחרת, אחרי שאמרה לי שזאת היתה המלחמה הכי קשה שלה: "פעם ראשונה שזה קרה פה, שמענו קרוב את הבומים. זה לא רחוק, בעוטף". הופתעתי שהעוטף רחוק בעיניה. ניר עוז, נס ציונה, קריית ארבע - בואי, הכל צמחי היהודים. חשבתי שזה הלקח מ־7 באוקטובר.
"הבן שלי אמר שהוא רוצה לעזוב פה, ללכת למקום שלא יזרקו עליו טילים". אבל אי אפשר לברוח ממי שאנחנו, אמרתי לה. היא התעקשה, אז סיפרתי לה על עמנואל־אברהם חיים־לב שלא עלה על הרכבת.
הרי ניסו גם לפני 80 שנה.
כשאנחנו הולכים בין הטיפות זה לא מצליח.
הצמח הכי טוב שיהודים יכולים לטפח הוא צמח הזהות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו