החטוף החלל יונתן סמרנו ז"ל (23), שנחטף ממסיבת "הנובה" ב־7 באוקטובר וחולץ מרצועת עזה במבצע צבאי לפני יומיים (ראשון), הובא היום (שלישי) למנוחת עולמים בבית העלמין נחלת יצחק, בת"א.

יונתן ז"ל היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-23 לאחרונה. הוא הותיר אחריו הורים איילת וקובי ואח צעיר בשם יאיר. הוא היה אוהד שרוף של קבוצת הפועל תל אביב, בחור צעיר שאהב לבלות ואהב להפיק מסיבות. יונתן אף עיצב קולקציה של פרטי מסיבות - בין היתר חולצות שהושקו לאחרונה אחרי מותו.

בני המשפחה והחברים התאספו תחילה ברחבת בית ספר איילון בתל אביב לחלוק לו כבוד אחרון. נשיא המדינה יצחק הרצוג נכח בהלוויה ואף נשא דברים. משפחות חטופים אף הן הגיעו לתמוך במשפחה. לאחר מכן, הן צעדו יחד לבית הקברות נחלת יצחק. 

"חיכינו להעניק לך שקט, יונתן"

נשיא המדינה יצחק הרצוג, נושא דברים בהלוויתו של יונתן סמרנו ז"ל: "כל כך חיכינו להעניק ליונתן שקט, מנוחה נכונה, שלמה, אמיתית. אבל אפילו מסע הלוויה הזה, ודרכו האחרונה, עוברים בתוך רעש גדול, בלב ימים של טלטלה ואזעקות, ומנגד, של גאווה, של אחווה ושל תעוזה מפעימה.

"גם הבוקר שילמנו מחיר דמים כבד בעורף הישראלי. אני שולח מכאן תנחומים, בשם מדינת ישראל כולה, לאחיותינו ואחינו מבאר שבע שחרב עליהם עולמם לפני שעות ספורות, כששכלו את היקרים להם מכל במתקפת הטילים האכזרית מאיראן.

"יונתן היקר, כל אוהביך מספרים שהיית ילד קסם, מוקף חברים, ילד מלא חיים - אהוב ואוהב, שרק רצה לעשות מוזיקה, לגדול ולשמוח. ויש פער בלתי נתפס ממש בין האהבה, המתיקות והזוהר שבוקעים מהסיפורים עליך, לבין החושך-על-פני-תהום, האימה והמפלצתיות ששררו בעולם ביום בו נלקחת ממנו.

"כוח על־טבעי עשוי מאהבה"

"לא אשכח לעולם, איילת, ועם ישראל לא ישכח לעולם, איך נלחמת כלביאה בכל רחבי תבל. איך ניצבת וזעקת מול מזכ"ל אונר"א בשווייץ, בפני עם ועולם - על האחריות של אנשי ארגונו לרציחתו וחטיפתו של יונתן; על הציפייה שלך – שאין צודקת ממנה – שיתייצב, שיתייצבו כולם, יתנו דין וחשבון, ויפעלו להחזרתו של יונתן ושל כל החטופות והחטופים. התעצומות הללו, שמפעמות במשפחות החטופים כולן, הן לא פחות מכוח על-טבעי, שעשוי כולו מאהבה שאין לה סוף".

"אני קורא מכאן למקבלי ההחלטות, אנחנו ברגע המפתח. זה הזמן לעשות עוד צעד ועוד צעד. לשלוח את מי שצריך לאן שצריך, לדבר עם כל מי שצריך לדבר איתו, להמשיך לפעול בנחישות, ביצירתיות ובדחיפות בכל דרך ובכל הכוח, עד שהם ישובו הביתה".

בנות הדודות של יונתן סמרנו ז"ל: "קשה לעמוד כאן היום ולדבר אל יונתי. ילד שכולו אור אחד גדול, צחוק מתגלגל, שמחה מידבקת, נשמה שידעה לגעת באנשים.

"כזה שנכנס ונשאר בלב, שובב אמיתי במובן הכי יפה שיש. הוא אוהב להפתיע, לאתגר, לשבור שגרה. ותמיד נשאר בו הקסם של הילד שלא איבד את הסקרנות, שלא התבייש לשמוח, שלא פחד להיות שונה. השובבות שלו לא הייתה סתם, היא הייתה הדרך שלו להכניס חיים בכל רגע, להפוך את הרגיל למיוחד ולהזכיר לכולנו שאפשר גם אחרת".

"הודיה בתוך השבר"

"האובדן שלך, יונתן, בלתי נתפס, אבל בתוך השבר יש גם הודיה. תודה על הזמן שהענקת לנו. תודה על הלב שלך, על הראש שלך, הנתינה, הפשטות, האהבה. תודה שהיית חלק מהחיים שלנו ושעשית אותם כל כך הרבה יותר יפים. יונתי, אהובי, תלך איתנו תמיד בצחוק שלנו, באור שננסה להמשיך להפיץ גם כשזה קשה. נאהב אותך תמיד, נזכור אותך תמיד, ונשתדל להיות טיפה יותר כמוך, כי העולם צריך עוד טיפה מהלב שלך".

אביו של יונתן, קובי סמרנו, נשנק מדמעות בתחילת נאומו ונתן לרב בבית הקברות להקריא את ההספד בשמו. הרב, בשמו של קובי סמרנו, אביו של יונתן ז"ל, הקריא: "21 שנים וארבע חודשים של חיים לצידך, לגדול איתך, לאהוב אותך, להיות לצידך. זה היה חסד. ואז הכל נעצר. יותר משנה ושמונה חודשים שנלחמנו כדי להחזיר אותך ולהשיב אותך למנוחה בקבר ישראל.

"בין כל המסע הזה הגיע פתאום שיר, ילד אחד שאני לא מכיר, והוא לא מכיר אותך, כתב שיר עליך, יונתי, ואני אומר בלב שלם, לא הייתי מצליח לתאר אותך טוב יותר ממנו. קוראים לו אחי האימלפרד: 'היית מסיבה אחת גדולה. הבאת שמחה כמו מהפכה. די-ג'יי של חלומות ותקווה.

"כל חדר מילאת באהבה. היית שמש בשמיים אפורים, נשמה שמרימה אחרים. ועכשיו שותק הרחוב. אבל הלב שלך עוד שר קרוב. בתוך שיר, בתוך תמונה. אתה האור, אתה המנגינה. סיירת באור, הפקת אהבה. ידך נגעה בכל נשמה.

"תל אביב עוד לוחשת את שמך. והלב לא קולט שאינך. כל מסיבה הפכה לחיבוק וחיוך. ואימא עוד שומעת אותך בקול עמום. ועכשיו שותק הרחוב. אבל הלב שלך עוד שר קרוב. בתוך שיר, בתוך תמונה, אתה האור, אתה המנגינה. יונתן, נשמה גדולה תישאר איתנו גם מבעד לתהום הנוכח. כל מי שחי כל כך חזק, כל כך באהבה, לא באמת הולך, הוא רק הופך לתפילה'. וכאן אומר קובי, אני רוצה להביע תודה עמוקה לגיבורי ישראל שנלחמו להחזרת הבן שלי.

"להכריע את האויבים"

"לזכותם של המלאכים שלנו אנחנו חייבים להחזיר את כולם הביתה, להכריע את האויבים שלנו בביטחון ובתקווה לימים טובים יותר. עם ישראל חי לעד".

אחיו הצעיר של יונתן, יאיר, ספד: "יונתי, איך נפרדים ומסכמים 21 וחצי שנים של בן אדם משוגע שכל חייו היו מרתון ענק? איך מסכמים 625 יום של מאבק מטורף ולא פוסק? יונתי, תן לי לספר לך על התקופה הזאת. נחזור לאיך הכל התחיל. 7 באוקטובר, אזעקה בעוטף, ואני רגוע. מה זה אזעקה קטנה? פתאום אני רואה בטלוויזיה את הטנדר בשדרות וקצת נלחץ. אז, ב־06:37, אני מתקשר ואתה בממתינה. מאז נותק הקשר איתך.

"חבל שלא ענית, היינו נפרדים. אבל לא נורא. משם שלושה ימים של ישיבה על הספה בסלון וכלום לא זז. לא אוכל, לא שותה, לא מעשן, לא עושה דברים של בני אדם. ביום השלישי קצת השתנה, אנשים התחילו להגיע, ואני קצת בוכה וקצת ממשיך לבעוט, עוד לא מבין דבר.

"פתאום חוויתי התקף חרדה. צרחות ושיגעות בבית, כמעט שעה של צרחות ודמעות שאף אחד לא מבין, ואני לא ידעתי להסביר שאני יודע שאתה מת. יונתי, אני יודע שרצחו אותך, לא ראיתי משהו, פשוט הרגשתי וידעתי שאני לא טועה.

"כמה אפשר?"

"כמה ימים, כמה אפשר, תפסיקו את זה כמה שיותר מהר. כמה שיותר מהר, תצאו לרחובות ותעשו מה שצריך. אני קורא באמת באמת לכולכם, כמו שאתם באים ללוות את יונתי, תלוו את כולנו, את המשפחה הענקית הזאת שיצרנו פה, תבואו לכיכר, תתמכו, תראו, תשמיעו את הקול שלכם. כולם חייבים לחזור הביתה. נגמר. די. אני אוהב אותך, יונתי".

יובל, חבר הילדות של יונתן, ספד לו: "כשקיבלנו בראשון את ההודעה יצאתי לרוץ כמו שאהבנו לעשות ביחד, ונכנסתי לכזה פרץ כתיבה כזה מול ההשקיעה. אז ככה יונתי, ג'וינטי, שונטל וליזץ, אחי היקר ואהוב, שותף דרך, משפחה שלי, יזם, מנהל עסקים, ספורטאי, לוחם, עוד פעם חבר, עוד פעם רוכל, לפעמים קצת נוכל.

"אתה חסר כמעט בכל תכנון העתיד, והכי חסר, בכל צליל וסאונד של מסיבה. ואז אני ישר חושב עליך, אני ישר מדמיין אותך, אני ישר רוקד איתך, ואז אני ישר צוחק וקצת מתכווץ. אז אני רואה את החיוך שלך, ואת הנחת הראש המוכרת, והלב מחוץ, אבל חיוך גדול עולה עם צחוק. זה מצחיק ויפה שזה תמיד מה שאתה מעלה לאנשים.

"חיוך גדול שרואים מלא שיניים, צחוק, זיכרונות, סיפורים, ציטוטים ממקטעי מערכונים, וכמובן הקולות שכפרה עליך רק אתה יכול להוציא. אני מתגעגע לזה. כל רחוב, בר מפוקפק, מועדון מפורסם, כמעט כל גג בצבע, מזכיר אותך ואת הרוח שלך".

אימו של יונתן ז"ל, איילת סמרנו: "אחרי ההספד שלי, אנחנו נלווה את יונתי בדרכו האחרונה. יונתן, יונתי שלי, מחובר לחבל הטבור מרגע לידתך ועד עכשיו, אבל ממש.

"כמה שיחות טלפון ביממה עשית לי כשהיית בבית הספר על כל יציאה מהכיתה לשירותים, על כל מורה שהעיפה אותך מהשיעור, אפילו כשהתלבטת בהפסקה אם לקנות ברד או לחסוך את הכסף לכל עסק או רעיון שרק רץ לך במוח, וכמה כאלה היו, אתם לא מאמינים.

"ואני אומרת לך, יונתי שלי, אני אומרת לך פה ועכשיו, הם יהיו, אני אממש עבורך, אפילו באמצע הלילה, רק לספר לי איך היה וכמה סיפוק מהאירוע שזה עתה נגמר. באמצע הלילה, כן, אבל היית חייב את אימא בכל פעם, בכל מצב. וכשהתחיל האירוע הנורא בשבע בבוקר, בשבעה באוקטובר, באותו בוקר לא הייתה שיחה.

"ביום הולדתך העברי, ידעתי. ידעתי שזהו, שזה נגמר, נגמר המסע. ידעתי שחזרת עוד לפני שהודעת. חיכיתי לטלפון האחר, לטלפון מהקצינים, ואז שלחת אלינו רסיס של טיל לכניסה של הבית. דחפת את כולם הצידה והתעקשת להודיע שאתה לפניהם. והנה אני עומדת פה מולך ומבינה את מה שלא ממש הבנתי כל התקופה. צדקתי, אתה חי. החזירו את הגוף שלך, אבל הנשמה שלך לא דממה.

"אומרים שאתה הרוג מלכות"

"אומרים לי שאתה הרוג מלכות, ואתה שם צמוד לאלוהים. אין לי ספק שאתה תצליח לכבוש אפילו את הגדול מכולם, יונתי, יש לך משפחה ענקית חדשה מאז שבעה באוקטובר. יש לך אחים ואחות אחת שם, שעדיין היו לידך חמישים במספר.

"אין לי ספק שאתה תעשה הכול לשמור עליהם. אתה תדאג בדרכך המיוחדת כדי שהם יחזרו במהרה. אני סומכת עליך. אתה שם ליד הקדוש מכולם. אתה תצליח להפעיל את קסמיך. תשמור לנו על העולם ילד של אימא. תשמור עלינו. יונתן, אתה החיים, והחיים מעתה ועד עולם הם יונתן. ואנחנו נלווה אותו כרגע".