פתרון השורש למצבנו הלאומי נעוץ בחינוך

תגיד, איפה הכותל, איך הולכים? שאלה אידיאלית לטריוויה בז'אנר "מי אמר למי". בהשראת השבוע האחרון אולי היינו עונים שמדובר בשוטרים או בתיירים. אבל הציטוט המדויק הזה שייך למפקד פיקוד מרכז, האלוף עוזי נרקיס, והוא נאמר בכ"ח באייר תשכ"ז, השבוע לפני 58 שנים.

לא בטוח אם עוזי נרקיס שאל את הצנחנים או את שדר קול ישראל, רפאל אמיר, שהקליט בזמן אמת ושידר כעבור שעות אחדות. אבל הגדרת השאלה היא 90% מהתשובה, וכשיודעים מה רוצים, אומר דודו זר בפרק של "פרפר נחמד" לחגי תשרי, זה מאוד עוזר - גם לקונה וגם למוכר. מחנך טוב מביא את תלמידיו לשאול את השאלות הנכונות. כשהם יודעים מה לשאול - הם יתאמצו למצוא את התשובות.

עוזי נרקיס נולד בירושלים, בהיותו בן ארבע חווה את מאורעות תרפ"ט והתחבא מפורעים ערבים במרתף ביתו. כשבגר למד בגימנסיה הרצליה, בהמשך הצטרף ל"הגנה" ולפלמ"ח. הוא לא היה דתי, אבל אהב לטייל בשבתות לכיוון העיר העתיקה. 

במלחמת ששת הימים לא היתה תוכנית אופרטיבית לאיחוד ירושלים ולשחרור העיר העתיקה, בטח לא לכל מה ששוחרר אחר כך. אבל מי שמציץ ביומניו של נרקיס, הנמצאים בארכיון צה"ל, מבין שאין דבר אופרטיבי יותר מחינוך: "אם לא נכבוש את הכותל - האשמה תהיה בי", הוא אומר, רגע לפני שמעדכן את טדי קולק על מינויו העתידי כראש העיר של ירושלים המאוחדת, ומבקש מהרב גורן להצטייד בשופר.

מי שקורא את כתביו מועטי המילים ורבי ההוד של האלוף, מתרשם שהוא פנטז על הרגע הזה כל החיים. אלמלא כך, קו התפר שלנו היה עובר כיום במוזיאון ישראל.

תוכנית המגירה הטובה ביותר היא התודעה.

פוסטר הניצחון

השבוע פורסמו נתונים על בתי הספר שבהם יש הכי הרבה ילדים של מילואימניקים. עשרת המקומות הראשונים שייכים לבתי ספר של הציונות הדתית. שמונה מהם נמצאים ביהודה ושומרון. זה לא אומר שרק מתנחלים עושים מילואים - אתה יכול להיות רווק תל־אביבי או אבא אשדודי לילדים בגיל גן, את יכולה להיות קיבוצניקית מהגליל, ולא להיכלל ברשימה הזאת. אבל להתעלם מהנתון זה לא חכם.

יש קורלציה בין הנחלת ערכי מורשת ישראל לבין תחושת ערבות הדדית שגורמת לך כלוחם ולכם כמשפחה לשים הכל בצד ולצאת בשליחות המדינה. גם אם אנחנו פגועים וכועסים על האופן שבו מתנהלת המלחמה הזאת (אני פגועה וכועסת ויש לי חיילים ומילואימניקים), אנחנו מספיק מפותחים כדי לדעת שבלי צה"ל אין לנו מדינה.

ממלכתיות זו מחויבות לכל החיים, לא בחירה שתלויה בהחלטות פוליטיות. מזהות ומלאומיות אי אפשר להתגרש. לובשי המדים של המחר והמחרתיים לומדים עכשיו בבתי ספר מכל הזרמים. לא צריך להיות עוזי נרקיס כדי לדעת מה מטרת־העל של ישראל, לא חייבים להתחבא במרתף מפני מחבלים כדי לרצות לנצח את האויב.

כן צריך לדעת שיש רעיון מסדר שמוביל את הימצאותנו פה.

האם ילד ישראלי במערכת החינוך מבין את הקשר בין יום השואה ליום הזיכרון ליום העצמאות ויום ירושלים? הצלחת ישראל בשנים הבאות בשלל מערכותיה תלויה בנרטיבים האלה בדיוק. מדובר בכמה אמיתות בסיסיות שעליהן מושתתים חיינו כאן. מי שלא לומד ומשנן אותן בבית ההורים ובבית הספר, לא יצליח להדביק את הפער במערכות הקיומיות הבאות.

אמחיש זאת בצורה חדה: הערבים מנצחים כי בכל בית תלוי פוסטר של הר הבית. אנחנו מפסידים כי אנחנו לא בטוחים מה צריך להופיע בתמונת הניצחון. וככל שהנרטיב מתחדד, הפוסטר מופץ יותר, והם מתחזקים - תמצאו את התמונה גם בסלונים ביהודה ושומרון, באום אל־פחם, ובמסעדות מזרח־תיכוניות באירופה.

אנחנו נחלשים ככל שאנחנו מסתכסכים עם האמת הפשוטה, עם השורשים שלנו. מתקשים להיאבק בהכחשת השואה, מפוצלים באופן שבו זוכרים את הקורבנות, לא בטוחים שמגיעה לנו העצמאות הזאת ומתקשים להזדקף מולה, וחלקנו ממש מתלבטים לגבי קדושת ירושלים.

ארץ ישראל שלנו, אבל אנחנו מפחדים להגיד את זה. הר הבית משני בקדושתו עבורם, אבל הם מקדישים לו קיר גם בביסטרו באמסטרדם. 

ארון הספרים ההכרחי

הדרך לשמיטת ארון הספרים היהודי הודגמה בפסילה הקולקטיבית שהדהדה מהשנייה שבה השר קיש הציג את תוכניתו החדשה, "שורשים". הביקורות הדהדו את המחנות האוטומטיים שאליהם מתפצלת החברה הישראלית, הפעם המחלוקת יותר מזויפת מהרגיל. אף אחד לא באמת נגד, מבקרים רבים הסבירו ש"הם בעד לימודי יהדות, אבל"  והכפישו את קיש. הדתה, כפייה, טריק פוליטי, תקציבים, 6 באוקטובר.

עזבו אתכם. התשובה לקלקול שהדוסים עושים לרבנות היא לא לברוח, המענה לריקודגלים אינו שנאה לשער האריות, והדרך להילחם בתפריט של ליל הסדר לא חייבת להיות טיסה לרומא.

"חוסך שבטו שונא בנו" אמר שלמה המלך. הפירוש החביב עלי הוא שמי שחוסך מהבן שלו את השבט, את המורשת של העם - פוגע בילד. מונע שפע הכרחי. התנ"ך, התרבות ההיסטוריה והערכים שלנו הם מים קרים לנפש עייפה, ואנחנו צמאים. אין מצווה לפסול רעיונות, אפשר לזרום איתם ולראות איך עם הזמן משפרים ביחד. לא כדי לריב - כדי להיות יהודים. וכן, גם דמוקרטים.