אמו של סמל דביר לישה ז"ל: 'התחקיר עושה עוול לגיבורים'

"אנשים צריכים לדעת מה קרה באמת", זועקת נאוה לישה מדם ליבה, והנשימה נעתקת. "לבן שלי ולחברים שלו לא מגיע שיירדו עליהם. מי שאשם במה שקרה הוא הרמטכ"ל, הפיקוד הבכיר וכל ראשי מערכת הביטחון. אם הצבא היה נערך למלחמה, הם לא היו נהרגים או נרצחים. אבל בוחרים להאשים את החיילים שהיו בחוף ויצאו להילחם, וזה עוול גדול".

נאוה היא אמו של סמל דביר לישה, לוחם גדוד 51 בגולני שנהרג ב 7 באוקטובר בגיל 21, הילד השלישי מבין שמונת ילדיהם של נאוה וניסן. בן למשפחה ערכית, חזקה ומלוכדת. משפחה שפונתה מנווה דקלים שבגוש קטיף במסגרת תוכנית ההתנתקות, וגרה כיום בניצן, בסמוך לאשקלון.

תחושה של עוול

בשנה וחצי האחרונות בני המשפחה הקפידו לספר על דביר הלוחם הגיבור, הרציני והמצחיק כאחד, החבר הטוב, אדם של נתינה ותורה. בכל פעם הדגישו עד כמה מותו כואב, ובכל זאת הם מנסים להרים את הראש, לחזק את העם ואת עצמם. אבל מאז פורסם תחקיר חוף זיקים, הם מסתובבים בתחושת עוול נוראית.

"כבד לי מאוד", נאוה נושמת עמוקות. "מכתימים את שמו של הבן הגיבור שלי שהסתער על המחבלים ונתן את נפשו, ותוקעים לנו סכין בגב. עושים לו ולחברים שלו, שהיו בקרב בלתי אפשרי, עוול נוראי. ואף אחד לא יכול לשפוט אותם".

דביר, לוחם בגולני, היה במשמרת לילה ב 6 באוקטובר 2023, בבוקר 7 באוקטובר, עם ההודעה על חדירת מחבלים, הוא לא היה חייב להצטרף לחבריו שירדו אל החוף. אבל דביר התעקש והצטרף ללחימה. התוצאות היו הרסניות, 17 אזרחים נרצחו, לוחם כוחות הביטחון, וחייל אחד - סמל דביר לישה ז"ל.

לאחרונה פורסמו תוצאות התחקיר בחוף ובקיבוץ זיקים. בין השאר, ובהתייחס לתפקוד של כוח גולני באותו יום נורא, בתוצאות התחקור נקבע ש"צה"ל נכשל במשימת ההגנה על מרחב זיקים. כוחות היבשה שלחמו על קו החוף כשלו במשימתם, ולא הצליחו לבלום את התקדמות המחבלים בחוף זיקים".

"אני לא מבינה איך מאפשרים לשפוך את הדם של החיילים, של הבן שלנו, שנלחם כמו אריה, בתופת האדיר. זה מרושע, הרי החיילים הגיעו לחוף כדי להילחם"

"איך אפשר לדבר ככה?"

לפי ממצאי התחקיר, לאחר הודעה על חדירת מחבלים מהים הגיע אל החוף כוח גולני שכלל שבעה חיילים. בשעה 6:45 החל הירי בחוף, כוח הלוחמים לא הבחין ברגע פריקת המחבלים אל החוף, אלא רק אחרי שירו לעבר שני אזרחים ששהו באחת הסככות שסמוכות לקו המים.

החיילים פתחו באש לכיוון המחבלים, אך הירי לא השפיע על תנועת המחבלים. הכוח נע לעבר מבנה השירותים, ללא קשר עין בין הכוח למחבלים, ויצא שוב ושוב. הלוחמים נעו לכיוון החניון כדי לייצר קו ראייה עם המחבלים, אך השאירו את המיגונית והשירותים ללא הגנה. לאחר מכן הלוחמים נעו מדרום לחניית החוף וממזרח לקו הדיונות, אלא שהמחבלים כבר הגיעו אל המיגונית והשירותים. בשעה ,6:51 לפי ממצאי התחקיר, דביר רץ לכיוון השירותים, שם שרצו המחבלים, ונהרג.

התחקיר מבקר בצורה חריפה את התנהלות הלוחמים בחוף, בטענה ש"הכוח לא חצץ בין המחבלים לאזרחים שהסתתרו בחוף, ולא חתר למגע קרוב עם האויב".

לדברי נאוה, "בסרטונים ובתמונות שהוצגו לנו רואים את החיילים יורדים מהסוואנה ורצים לחוף, מחפשים את המחבלים ויורים עליהם. רואים את דביר יורה על המחבלים. כי דביר באמת הסתער", היא מדגישה את המילה האחרונה. "הוא רץ לכיוון המחבלים. חבר שלו נכנס לשירותים ויצא כל הזמן, כי היה לו מעצור בנשק. הם נלחמו. איך אתם יכולים לדבר ככה? איך אפשר לעשות דבר כזה? זה באמת כבד לי בצורה שקשה לתאר.

"חבר של דביר סיפר שדביר אמר לו שהוא רץ אל המפקד, ומייד רץ לכיוון המחבלים, שהיו ליד המיגונית והשירותים שבהם הס תתרו האזרחים. ואז", הלב נשבר יחד עם שלה, "רואים את דביר רץ, ואת המחבלים יורים והורגים אותו".

המשפחה קיבלה את ההודעה על מותו של דביר כבר ב 7 באוקטובר. כוח צנחנים שהגיע לאזור זיהה חייל גולני שנרצח, וצילם כדי שיעבור לזיהוי. חודשים לאחר מותו אחד החיילים שזיהה את דביר הגיע לנחם את המשפחה, ונאוה ביקשה לראות אותה תמונה.

"היתה טעות פיקודית"

"זה קשה, אבל הגעגוע יותר קשה", היא כמעט לוחשת, כי אין מספיק מילים בשפה כדי להסביר את התחושות של אמא שרואה את רגעי הגבורה האחרונים של בנה, ואת הרגעים שאחרי. "לא דמיינתי שיראו כל שנייה שבה הוא נהרג, אבל כל סרטון, כל תמונה, מאפשרים לי עוד טיפה לגעת בדביר. ואז התחקיר מתפרסם, ואת רואה שהעובדות התעוותו. מכל המחדלים שהיו שם בחרו להדגיש את המחדל של גולני. הרי היתה שם כמות עצומה של מחדלים. החל בכך שהצבא לא הבין שהאויב מתכוון להילחם, דרך החמ"ל הלא ממוגן, חיל הים לא הצליח למנוע את חדירת המחבלים דרך הים, אבל מדברים רק על חיילי גולני שלא הצליחו לבלום את המחבלים. למה כל כך מעט כוחות של חיל הים אמורים להגן על הגבול הדרומי? איך מצליחים כל כך הרבה מחבלים לעלות על החוף, עם הרבה יותר נשק מאשר לחיילים שלנו? מה קרה לצבא שלנו שבוחר להאשים את החיילים שלא יכולים להגן על שמם?

"נכון, היתה טעות פיקודית. אבל הכוח הגיעו כדי להילחם, ובחוף היה תופת. התפילה שלי היא שנזכה לראות את הטוב מנצח, ושיידעו את האמת".