היזהר ממשאלותיך, הן עלולות להתגשם – הוא הפתגם המושלם לתאר את מלכודת הדבש לתוכה נכנס בנימין נתניהו ביחסיו עם דונלד טראמפ. אחרי קשר – צונן משהו, אם לנקוט באנדרסטייטמנט היסטרי ממש – עם ג׳ו ביידן, התפלל נתניהו, ועמו רבים בישראל, לעלייתו של טראמפ לשלטון בארה״ב, ומשזה נבחר, נדמה היה שישראל קיבלה את נשיא החלומות וממשל החלומות. שנאמר: אל תרתמו את העגלה לפני הסוסים.

מרגע שנבחר, ואז נכנס לבית הלבן, הבטחות ואיומים לפי רוחה של ישראל ורצונותיה פוזרו לכל עבר; אבל אם נציץ בטבלת ההבטחות – הגיהינום לא פרץ על חמאס שעה שהחטופים לא שוחררו; לא בשבת עד 12 בצהריים, וגם לא באולטימטום הבא. גם לא בזה השלישי. הריביירה הייתה באמת בדיחה מצוינת; אפילו אני השתעשעתי בה לרגע. גם האיומים על איראן הפכו לדיאלוג איטי וממושך, שאופק אמיתי אין לו. מצורף בונוס: עצירת מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין, ערב צאתה לדרך. וכעת גם החות׳ים, דגי רקק שהאמריקנים איימו למחוץ, זוכים להפסקת אש עם אמריקה – אבל ימשיכו לירות על ישראל.

ועכשיו זה: ניהול מו״מ עם סעודיה, כאשר ברור לכל שהאינטרסים האמריקאיים מול סעודיה ירמסו את אלה של ישראל לפי הצורך. אם נוסיף לכך את העובדה שלמרות שהוא נמצא מרחק שעת טיסה מירושלים, טראמפ מעדיף להסתפק בריאד בביקורו הראשון באזור – אז הכיוון ברור: המילים של טראמפ לא שוות הרבה, ומי שבונה מגדלים באוויר מהבטחותיו, שייחכה קצת לפני שהוא עובר להתגורר בהם.

ועכשיו נחזור לנתניהו ולמלכוד. הוא כרך את גורלה של ישראל בהחלטותיו של טראמפ, וזה – לא פחות מביידן – קושר את ידינו (מלפעול באיראן, למשל), ומנהל מדיניות חוץ אמריקנית שישראל אינה גורם משמעותי בה. אה, כמעט שכחתי: דרישת שלום מהמכס. ההנחה שסלב ישראלית, מהנשיא האוהד ביותר לישראל – לפי נתניהו – מאז ומעולם, תזכה להנחה, לא התממשה. מילים לחוד ומכסים לחוד.

כך או אחרת – אין שום דרך בעולם לחזות מה יהיה המהלך הבא של טראמפ, אבל דבר אחד בטוח: הוא יעשה מה שטוב ומתאים לו ולו בלבד, וישראל ונתניהו ייאלצו לומר ״אמן״ – בהכנעה ובהצדעה. כי עם טראמפ לא מתעסקים, אפילו לא מהרהרים ברעיון. עד כדי כך הוא קפריזי, ועד כדי כך ישראל קשרה את גורלה באיש.

המלכוד של ביבי

האם יש לנתניהו דרך להציב מולו קונטרה מדינית אמיתית, דומה לזו שהציב לביידן ואובמה? הזובור שעבר זלנסקי בבית הלבן מזכיר גם לנתניהו מה יעלה בגורל האיש שייעז לפקפק בטראמפ. כמו כן – מה נאמר לציבור? שטראמפ רע לישראל? אחרי שישבנו בבית הלבן והרעפנו עליו שבחים כאילו היה חסיד אומות העולם? זה ספין שיהיה קשה לסחרר.

וכך, כמו עכברים בכלוב של זהב, כולנו – ובעיקר ראש הממשלה – נתונים כעת לגחמותיו של אדם קפריזי, שההיגיון שלו ברור רק לו. ואגב, אם אתם סבורים שזה יילך ויישתפר – יש לי תחושה שאתם טועים. בשבוע הבא צפוי להגיע הנשיא לאזור, וכמנהגו – להציב לישראל עובדות. אל תתפלאו אם אחת מהן תהיה מדינה פלשתינית. מדינה פלשתינית? טראמפ שלנו? הממשל שלנו? אז זהו, שהוא לא שלנו. הוא של אמריקה. בעצם – של עצמו.

מה כן? הוא באמת אחד הנשיאים המצחיקים והמסחררים ביותר תקשורתית שאי פעם ראינו. אז לפחות זה: נוכל לצחוק הרבה, לצד הבכי.