יואב. יואב בן צרויה. קצת אחרי שאדוניה עשה את זה. אבל תמצאו לי אחד מכל יושבי האולפנים ומטיחי ההאשמות שזוכר את המקור בזמן אמת. מי משתמש בדימוי ורואה לנגד עיניו את שר הצבא המלא־בעצמו של דוד המלך, או את האח המפונק של שלמה שניסה לגנוב את המלוכה? איזה פוליטיקאי זוכר את מלכים א' כשהוא מנכס את הביטוי לטובתו הפוליטית, בלי לקחת זום־אאוט ולחפש את המהות?
כשאמא לא דומיננטית
"אני קורא בספר מלכים", כתבה נעמי שמר המשוררת מתל אביב ומכנרת. היא באמת דפדפה בתנ"ך בסגנון חופשי. זה לא היה מזמן כשהיא התהלכה בינינו - פעם הלכתי באבן גבירול מבית הספר הביתה, היא חיכתה לידי לרמזור הירוק ואמרתי לה שאני מתה על "חורשת האקליפטוס".
אבל הפעולה הפשוטה הזאת, של ספר תנ"ך בשלוף, פחות רווחת ברוב הבתים המשתייכים לעם הספר. ובכל זאת, אם יש לכם את המלבן הקטן והשמן הזה שקיבלתם בסיום י"ב או קורס קצינים - כדאי לכם לשלוף אותו מהמדף המאובק ולבדוק מהו הסיפור של קרנות המזבח. נכון, אפשר גם בגוגל, אבל החיפוש המדויק לא מאפשר להרחיב את סביבת הידע - לקפוץ ממלכים לירמיהו ולדברי הימים, ולהבין יותר טוב מדוע ההיסטוריה חוזרת ואיך אפשר שזה יקרה רק בקטע טוב.
אדוניה היה בנם המשותף של דוד המלך וחגית, וכפי שקורה במשפחות עשירות שבהן אבא עסוק ואמא לא מספיק דומיננטית - אדוניה גדל להיות ילד מפונק וחסר חינוך או מסוגלות רגשית. "וְלֹא עֲצָבוֹ אָבִיו מִיָּמָיו לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ", נכתב בפרק א' של מלכים א'.
כבר מגיל צעיר עניין אותו השלטון. לא כדי לממש אידיאולוגיה - אלא סתם בשביל הכתר. אמנון ואבשלום, בניו הגדולים של דוד, מתו, ואלוהים הבהיר לדוד כי הכתר יעבור אל שלמה - ולא אל אדוניה, שנולד לפניו. אדוניה ניצל את מצבו המזדקן של דוד, שעדיין מלך אבל די יצא מפוקוס, וערך מסיבה שבה הכריז על עצמו כמלך ישראל. במסיבה השתתף גם יואב בן צרויה, שר הצבא של דוד, שמעולם לא חשש לשמש אופוזיציה מבית לבוס שלו והִרבה לחלוק עליו.
אחרי שבת־שבע, אמא של שלמה, הגיעה אל דוד ואיפסה אותו שעם ישראל יהיה בסכנה אם הממלכה לא תעבור אל שלמה - שלח דוד סיירת מיוחדת שתפרק את החינגה שערך אדוניה. אדוניה ברח אל קרנות המזבח. בום.
מזבח הוא מקום קדוש. לפי תפיסה קדומה (בדתות רבות), כשאדם חוטא - ולא משנה איזה חטא - העונש הוא תמיד מוות. על פי התפיסה היהודית, במקום להקריב אדם - מקריבים בעל חיים. אז המזבח הוא המקום שבו בעל חיים נשחט במקום האדם. לברוח אל קרנות המזבח זה כמו להיכנס לשגרירות כשרודפים אחריך - אקס־טריטוריה. כשאתה פושע, זה גם כמו לשים כיפה כשאתה בא לבית המשפט. לפעמים זה כמו לשלוף חסינות של חבר כנסת.
אחרי שדוד המלך התאפס, והבין שהממלכה בסכנה ושקורים דברים שמלמדים על כך שהיא לא נמצאת בראש מעייניו, הוא הבין שהוא לא יכול עוד להמשיך בתפקידו והעביר את השרביט הלאה. הוא משח את בנו שלמה למלך, והותיר לו צוואה עם עצות זהב - בין השאר, אילו אויבים פוליטיים מוכרחים להרחיק כדי לשמור על שלטון יציב למען העם.
שלמה הצעיר הרגיע את אדוניה, ואמר שכל עוד הוא יתנהל סבבה - שערה משערות ראשו לא תיפול ארצה. אדוניה, שהבריז משיעורי תנ"ך ושיחק בקריפטו, לא קלט את ההזדמנות, ולאחר שנטש את קרנות המזבח ביקש להתחתן עם הפילגש של אבא, המלך דוד.
ביג מיסטייק. אדוניה, אתה לא ממשיך איתנו.
המיליטריזם המוחלט
יואב שמע שאדוניה חוסל, וחזר על מה שהוכח כבלתי יעיל - ברח אל קרנות המזבח. בניהו בן יהוידע, שר הצבא של שלמה שנשלח לחסל אותו, חזר אל הבוס ואמר: ירושלים, ווי הב אה פרובלם - יואב נס אל אוהל ה' ויחזק בקרנות המזבח! אני אומר לו צא, והוא עונה לי 'לא, כי פה אמות'. יעני משלים עם גורלו, אבל רוצה שהכותרות בעיתונים ידברו על מותו של מרטיר.
שלמה התעקש. מי שידיו מלאות בדמים שנשפכו לשווא - שלא יבקש רחמים על עצמו. הרי יואב הפך את המלחמה לתכלית חייו. בהתחלה המחלוקת שלו עם דוד היתה עניינית, אך עם הזמן היא הפכה לפוליטית, ובהמשך יואב התמכר למלחמות ולפוליטיקה. יואב הומת ונקבר בביתו שבמדבר. שר הצבא לא הקים בית, לא בנה לעצמו משפחה.
מהו הלקח
מה שמוזר בסיפור הקרנות הוא ההתעקשות של יואב בן צרויה. מאדוניה אין ציפיות - אבל מה עם ההנהגה? שר שעבר מערכות רבות ושתפארתו מאחוריו, מדוע הוא בורח? לא עדיף לעצור לחשבון נפש קטן ולהגיד: טעיתי, עוזב, אולי אפילו עבודות שירות לטובת הקהילה? הרי מתישהו תצטרך לשירותים ותרד מהמזבח. גם עיר מקלט היא פתרון זמני רק עד מתן גזר הדין ובירור האמת.
ספרנו השבוע כמה דמים נשפכו פה. למחדלים האחרונים אחראיים ראשי מוסדות הביטחון והמדינה. בזמן שהם מתווכחים מי בדיוק אוחז בקרנות המזבח - אפשר היה להסיק מסקנות ולתקן. לפתוח ספר מלכים, ללמוד מההיסטוריה הרחוקה והקרובה, ולהתקדם אל הפרק הבא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו