אחדות מתוך השבר: שני לוחמי צה"ל, מקצוות שונים של החברה, מצאו את עצמם מרצים יחד לתלמידי תיכון ברחבי ארצות הברית בתוכנית שמטרתה להפגיש קצוות ולייצר גשר בין הקהילות.
יואב צבעוני היה בסיני בחופשת לכבוד יום הולדתו ה-30 ב-7 באוקטובר, כששמע על מטחים כבדים שהונחתו על הדרום. כשהתברר שמדובר באירוע גדול הרבה יותר, היה לו ברור שהוא מסיים את החופשה ומתגייס למילואים. חודש לאחר מכן, בנובמבר 2023, במהלך לחימה באזור בית חאנון בעזה נפצע יואב אנושות.
"דווחנו על חולייה של מחבלים שרצה ברחובות עזה והיינו צריכים לחסל אותם, כשהצוות משתתף בקרב יריות הסמל שלי ואני נשארנו בחוץ, פתאום היה פיצוץ ענק ואני עפתי באוויר. אני מבין שנפצעתי אבל לא חשבתי שכל כך קשה, רציתי לקום ולהמשיך בלחימה. הבנתי שאני בשטח פתוח ושאם החבר'ה שלי יצאו לטפל בי כנראה שגם הם ייפגעו. הסתכלתי וראיתי שיוצא לי עשן מהגוף והציוד שלי בוער". חייו ניצלו כמעט בנס בזכות טיפול שקיבל במקום, אבל רגלו לא שרדה את הפגיעה. היא נקטעה מתחת לברך, אבל צבעוני החליט שהוא לא מוותר ולוקח את חייו בשתי ידיו.
צבעוני, חילוני תל אביבי, היה קשור בכל ליבו לצביקה לביא, חברו הטוב מימי השירות הצבאי, דתי שהתגורר בעלי שבשומרון, ונהרג באותו אירוע. "ידענו להקשיב אחד לשני, דרך החיים שלו סיקרנה אותי ודרך החיים שלי סקרנה אותו. היינו מתפלפלים כל הזמן על דברים ברומו של עולם – אם יש אלוהים או אין אלוהים, מה הדרך הנכונה עבור עם ישראל. מנקודת מבטי הליברלית ומנקודת מבטו השמרנית - גילינו שאנחנו מסכימים על הרבה יותר דברים מאשר חולקים עליהם. דווקא השוני היה הסיבה לחיבור שלנו".
"נוצר חיבור עמוק"
לצבעוני הצטרף דוד סולומון, מנכ"ל תנועת "נפגשים" בתיכונים יהודיים ארצות הברית. דוד עצמו הוקפץ ב-7 באוקטובר אל גזרת בארי בה לחם בימים הראשונים של המלחמה. סלומון, רק בן 28 בעצמו, עומד בראש תנועה בה חברים עשרות אלפים. בין פגישה לפגישה, השניים סיפרו ל"ישראל היום" על החוויה.
עם איזו ציפייה הגעתם למסע בארצות הברית?
דוד: "מאז ה-7 באוקטובר – הכל השתנה. החברה הישראלית, וגם העולם היהודי. אבל נדמה שלפעמים אנחנו חוזרים לתודעה של ה-6 באוקטובר – כאילו כלום לא קרה. אני מצפה שהמפגשים האלה יעזרו לבני הנוער להבין שזה רגע היסטורי – לא רק לזכור, אלא לבחור. כל אחד צריך לשאול את עצמו: איפה הייתי? מה עשיתי? ומה אספר לנכדים שלי על התקופה הזו?
יואב: "אני מצפה לחשוף את האמת שחווינו בשטח – שדווקא מתוך השבר הגדול, נולדה אחדות אמיתית. לוחמים מכל גווני החברה, כתף אל כתף, במשימה משותפת. זה לא רק צבא – זו תקווה לחברה שלמה. ואם הם ייקחו את זה איתם – עשינו את שלנו".
איך היה לפגוש בני נוער מארצות הברית?
דוד: "מרגש ומלא משמעות. לא הרצאה – אלא מפגש אמיתי. דיברנו על השבר – אבל גם על התקווה, על האפשרות לבחור לפעול. הרגשנו שהלבבות נפתחו.
יואב: "התגובות מהקהל היו חזקות. ראיתי מבטים שצמאים למשמעות. סיפרתי על הפציעה שלי, אבל בעיקר על הדרך שבחרתי – להמשיך, להשפיע, ולהיות חלק ממשהו גדול יותר".
איזה שאלות שאלו אתכם תלמידי התיכון?
דוד: "שאלו אם יש תקווה. עניתי שכן – כי אני רואה אותה כל יום בשטח. כשהפכים פועלים יחד – נולדת אחדות. והיא לא תיאוריה, היא מציאות".
יואב: "שאלו אם אני כועס. אמרתי שלא. אני לא חי בשביל לנקום – אלא כדי לבנות. ואי אפשר לבנות אם חוזרים לתודעה שלפני המלחמה. הכל השתנה – וזו הזדמנות היסטורית".
מה התגובה הכי מרגשת שקיבלתם?
דוד: "נערה אמרה לי: 'עכשיו אני מבינה שישראל זה גם הבית שלי' זה ריגש אותי מאוד – כי נוצר חיבור עמוק, לא רק לסיפור – אלא לעם".
יואב: "בחור אמר לי: 'אני רוצה שיהיה לי סיפור אמיתי לספר לנכדים שלי'. זה תפס לי את הלב. כי זו בדיוק השאלה שכל אחד צריך לשאול עכשיו".
"שבוע הזיכרון והגבורה" מבית תנועת נפגשים וארגון זהות התקיים השנה ב-75 רשויות מקומיות ובסלונים בכל רחבי הארץ. תנועת "נפגשים" בשיתוף ארגון "זהות" ובהובלת משפחות שכולות מכל גווני הקשת- קיימה סדרת אירועים פתוחים לקהל עם משפחות שכולות, משפחות חטופים ולוחמי מילואים בין ה-23 באפריל ל-1 בעשרות יישובים בכל רחבי הארץ.
דוד סלומון, מייסד ומנכ"ל תנועת "נפגשים": "היכולת לאחות את הקרע ולחדש את הברית בינינו תלויה רק בנו. מורשת הנופלים מחייבת אותנו להתעלות לגודל השעה וללמוד מהם איך לא רק נלחמים יחד בטנק - אלא חיים יחד בכבוד וממשיכים את סיפור התקומה הישראלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו