רגע לפני התדריך, דקות לפני שעלה לאוויר להילחם במחבלי חמאס ב־7 באוקטובר, א', טייס קרב מוביל במילואים בטייסת 201, החליט שהוא לא יכול לעשות את זה.
"הרגשתי שאני חייב להישאר על הקרקע ולמצוא את אח שלי שהיה במסיבת הנובה. הבנתי שהראש שלי לא שם, אלא מתעסק במה עלה בגורלו. התחלתי לקלוט שיש אירוע גדול איתו".
א' לא עלה למטוס הקרב שלו, F-16i.
הוא אסף את הציוד ודהר מהבסיס שבמצפה רמון לביה"ח סורוקה. לדאבון הלב, אחיו לא היה בין הפצועים שם.
"אחרי שלושה ימים קיבלנו את הבשורה המרה - האח האהוב שלנו נרצח. למרות הכאב העצום חזרתי להילחם בעזה ובלבנון, והרגשתי שזה בעיקר בשבילו, גם כדי להגן על הבית והמשפחה ועל מי שנשאר פה".
הם גדלו וגרו ביישוב בשרון. משפחה לתפארת. זוג הורים, שלושה אחים ואחות. א' (36) הוא האח הבכור, מ' (23 במותו) היה אחיו הצעיר. למרות 13 השנים שהפרידו ביניהם, הם היו קרובים.
לפני שנה וחצי, בערב חג שני של סוכות, היו ביחד. ערב משפחתי מהנה בבית ההורים בשרון. "עשינו חג משפחתי גדול ביחד. גם הסבתא היתה. בעשר וחצי בלילה אחי הצעיר קם, נתן חיבוקים לכל אחד ונפרד מאיתנו. הוא אמר שהוא נוסע למסיבה בדרום עם חברים. בדיעבד זה היה מחזה סוריאליסטי, כאילו ידע שהוא נפרד מאיתנו".
א' אומר שאחיו אף פעם לא הלך למסיבות כאלה. הוא היה חלק משלישיית חברים מהיישוב שלא נפרדה, עשתה הכל ביחד. הם גדלו ביחד, גלשו ביחד, טסו לחו"ל ביחד. הם החליטו, ברגע האחרון, שהם נוסעים לנובה, והצטרפו אליהם חברים וחברות שלהם. המשפחה שלו בכלל חשבה שהם באיזושהי מסיבה בבאר שבע.
בבוקר 7 באוקטובר, אמם של א' ושל מ' החלה לברר מה קורה. היא לא תפסה את בנה הצעיר משום שלא לקח את הטלפון שלו כדי שלא ייהרס במסיבה, אלא טלפון פשוט "של פעם".
"בסביבות רבע לשבע בבוקר הוא שלח לאמו הודעה מטלפון של אחד החברים, משהו בסגנון 'אמא, הכל טוב'. זו, בגדול, ההודעה האחרונה ממנו".
האם דאגה. היא התקשרה לבנה הטייס. הוא ניסה להרגיע אותה.
"בתחושה שלי זה בכלל לא היה קשור למ', ולא ידעתי כלום על המסיבה הזאת. ברגע שראיתי את הטנדר של חמאס בשדרות הבנתי שאני הולך לארוז תיק. דחפתי שם את כל מה שאני יכול לחודש ימים ונסעתי מייד דרומה".
התייצב בבסיס
א' נסע לבסיס שלו במצפה רמון. התייצב מייד. "אני מוביל רביעיית מטוסי קרב. מאוד רציתי לעזור ולהשתתף בכל הדבר הזה של 7 באוקטובר. היתה לי בהתחלה תחושת ביטחון שאח שלי תכף יענה, שהוא יגיד שהוא בכלל לא באזור של מסיבת הנובה. אני זוכר גם שישבנו כמה חברים מהטייסת ובכלל ניסינו להבין מה קורה בשטח.
"טייסים כבר התחילו להמריא, ולא לגמרי הבנו בהתחלה לטובת מה אנחנו ממריאים בשל העובדה שלמטוס קרב זו משימה מאוד־מאוד מורכבת מה שהתרחש בשטח. היתה גם תחושת תסכול וחוסר אונים מאחר שהיה קשה לבנות תמונה בתחילתו של האירוע הזה".
א' לא עלה למטוס. הוא הבין שיש לו אח שלא ידוע מה עלה בגורלו, ושהוא חייב לנהל ולסייע מקרוב בחיפושים אחריו.
חמ"ל של המשפחות
"פתחנו סוג של חמ"ל וחיפושים בכל מיני קבוצות בפייסבוק, ברשתות. המשפחה כל הזמן ניסתה להשיג את אחי, פעלנו יחד עם המשפחות האחרות של החברים שהיו איתו".
א' הגיע לביה"ח סורוקה, עבר בין המחלקות, חיפש ברשימות, הראה לצוותים הרפואיים תמונה של אחיו, אך הוא לא נמצא שם.
שעות מורטות עצבים. הם חיפשו אחר האח וחבריו בכל מקום אפשרי. אחרי שלושה ימים קיבלו את בשורת האיוב. מ', האח הצעיר והאהוב, נרצח. גם שני חבריו נרצחו. חבר רביעי הצליח להימלט בעור שיניו, לא לפני שנפצע באורח קשה מאוד.
"מצאנו מיגונית בשטח. כולם כבר היו בפנים. מ' ואני היינו אחרונים", סיפר לנו החבר הרביעי שהצליח להינצל. "פתאום אני רואה חמישה מחבלים ממש עלינו, עם כלי נשק שלופים ושמונה מחסניות, לבושים בשחור. התחלנו לרוץ מול העיניים שלהם לצד השני, כדי לבצע פעולת הסחה ולנסות להציל את החברים ואת החברות שלנו שהיו בתוך המיגונית. הם ירו עלינו כמו מטורפים. קיבלתי כדור בבטן, חטפתי עוד כדור, הפעם בגב. לא התמוטטתי גם מזה. אני לא מבין איך הם לא הרגו אותי.
"לצערי העמוק כל כך, החבר הטוב שלי מ' נהרג מאש המחבלים. שני חבריו של מ', אלה שגדלו איתו באותו היישוב, נרצחו גם הם לאחר שהסתערו על המחבלים במיגונית בידיים חשופות. בכך הצילו את החברות שלהם שהיו במיגונית וניצלו".
>>דברים שרציתי לומר: יתומות ויתומי צה"ל מדברים מהלב | צפו בפרויקט המיוחד<<
כמה ימים אחרי השבעה, א' הרגיש שהוא חייב לחזור לטייסת ולהילחם, בשביל אחיו. זה בער בו. זה היה מורכב למדי. שלושה שבועות לפני 7 באוקטובר נולד לא' בן שלישי. הכאב עדיין היכה בו. הוא צלח את זה בגדול, מדגיש שאשתו "היא הגיבורה האמיתית בסיפור".
קרע את החיים
"חזרתי והשתתפתי במשימות של הטייסת. חשבתי הרבה איך ארגיש אחרי האסון האישי שלי. עד הרגע שעליתי למטוס והתחלתי לבצע, חשבתי על אחי האהוב. גם ברגע שירדתי מהמשימה.
"כשפעלתי, הייתי מאוד מרוכז ומדויק, חלילה לא לטעות. אני זוכר שבהתחלה אפילו קצת כעסתי על עצמי שאני לא חושב עליו במהלך הטיסה, אבל זה מה שהיה".
היו בך רגשי נקם? רצית להחזיר להם על כך שרצחו את אחיך?
"צריך להפריד בין התחושות האישיות לבין הקטע המבצעי. אני מפעיל כלי נשק מאוד קטלני ואני לא מחליט ללכת לתקוף על דעת עצמי. אני חייב להיות הכי תכליתי והכי מדויק.
"אצלי היה ניתוק מלא בין הדברים. כן היתה לי תחושת סיפוק שאני מגן על הבית, על המשפחה, על מי שנשאר פה".
א' השתתף גם במלחמה בלבנון, במבצעים עלומים ומוצלחים ביותר. הוא אומר שאחיו מאוד חסר לו. שהוא מאוד מתגעגע אליו.
"אנחנו מאוד עסוקים בהנצחה שלו ושל חבריו הקרובים. גם המשפחות מאוד התקרבו. אח שלי קרע את החיים. הוא היה חברותי ואהוב מאוד. היה אמור להתחיל ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן־גוריון בבאר שבע. אני זוכר שהוא אמר שהוא מנצל כל רגע עד הלימודים. חלק מזה היה גם מסיבת הנובה. אני באמת מתגעגע אליו מאוד".
אני שואל את א' אם יש לו זיכרון נחמד, אחר, מאח שלו, או מהשלישייה כולה.
"יום אחד אשתי ואני רצינו לצאת", הוא מספר. "שאלתי את אחי אם הוא יהיה מוכן לעשות לנו בייביסיטר. אז הם באו שלושתם, ישבו אצלנו בסלון, שמרו על הילדים ושיחקו 'קטן'. הם ממש חשבו איך הם יכולים לעשות מזה מיזם שיכניס להם כסף".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו