מדי שנה, כשהעדה הדרוזית חוגגת את חג הנביא שועייב, עולות תפילות בציבור על חיבור, אחדות, מסורת וזהות. אך השנה, בצל מלחמה עקובה מדם, גזירות חקיקה מפלות ותחושת ניכור הולכת וגוברת - החג נחגג בטון אחר ובצל חשבון נפש. לא רק לעדה, אלא גם לחברה הישראלית כולה ולממשלת ישראל.
במלחמה הזו הדרוזים נמצאים בחוד החנית, בתפקידים הקרביים ביותר, בצמתים הביטחוניים הרגישים ביותר. כמו במלחמות העבר, גם הפעם לוחמים דרוזים רבים שילמו בחייהם. אבל המלחמה חשפה פער עמוק בין הנכונות להילחם לבין האופן שבו המדינה והממשלה מתגמלות את בני העדה, או מתמודדות עם אתגרי העדה בעתיד.
סקר "ישראל היום": 71% מהדרוזים תומכים בצה"ל – ומרגישים ישראלים
לפי סקר שפורסם על ידי מכון הסקרים "סטאט־נט", רק 42% מהדרוזים סבורים שמדינת ישראל מתייחסת אליהם בשוויון מלא. זהו נתון מדהים כשמדובר באחת הקבוצות המובילות בגיוס, בהקרבה ובנאמנות למדינה. מלחמת חרבות ברזל לא חיזקה את תחושת השייכות - להפך, היא חידדה את תחושת הניכור. הדרוזים מתבקשים להילחם, אך בשובם הביתה הם מוצאים את עצמם מחוץ למעגלי ההשפעה, ההשקעה, התכנון ושותפות האמת.
הקהילה היהודית בארה"ב, שהשתלבה במשך דורות בחיי החברה האמריקנית ושיש לה שוויון זכויות, מהווה מודל לחיקוי לבני העדה הדרוזית. אנחנו רוצים להרגיש כמותם - שווים.
"חוק הלאום" יצר שבר עמוק. עבור הדרוזים, החוק במתכונתו אומר: אתם למעשה אזרחים סוג ב'
אזרחים סוג ב'
חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי, המכונה "חוק הלאום", נחקק ב־2018, ויצר קו שבר עמוק בין המדינה לעדה הדרוזית. עבור הדרוזים, מתכונת החוק הנוכחית גוררת אמירה עמוקה לדרוזים: אתם לא חלק מהסיפור הלאומי, אלא אזרחים סוג ב'.
בסקר נמצא כי רק 45% מהדרוזים מגדירים עצמם "דרוזים ישראלים", בעוד השאר מגדירים עצמם קודם כל דרוזים (47.8%), או אפילו דרוזים־ערבים (7%). החוק במתכונתו הנוכחית הוציא את הרוח מהמפרשים של הזהות האזרחית־ישראלית, במיוחד עבור צעירים דרוזים. השילוב בין השקעה בביטחון לבין הדרה חוקתית יוצר תסכול שקשה להכיל.
נוסף על כך, 68% מבני העדה רואים את יישום "חוק קמיניץ", שמטרתו להילחם בבנייה לא חוקית, כאפליה ישירה וככלי נשק ביורוקרטי נגד הקהילות הדרוזיות, שחיות במציאות של חוסר בתכנון, בהיתרי בנייה ובפתרונות דיור. בתי משפחות עומדים בפני הריסה, קנסות מצטברים, ודור שלם לא מצליח לקנות או לבנות בית - לא כי הוא עבריין, אלא כי המדינה לא מספקת לו קרקע והיתרים. כך נראה מחדל תכנוני שהפך לעוול אזרחי.
איתכם בדם ובזהות
לדרוזים יש מסר ברור: אנחנו כאן, בדם ובזהות, אבל נמאס לנו להיות בשוליים. אנחנו רוצים יותר ממחיאת כפיים בימי זיכרון ודרגות בצה"ל. למדינת ישראל יש הזדמנות לשנות מסלול: לתקן את "חוק הלאום" כך שישקף את ערכי השותפות, להשקיע בתשתיות, בחינוך, בדיור ובזהות של צעירי העדה, ולנקוט העדפה מתקנת בתחומי החיים השונים.
חג הנביא שועייב לא צריך להיות רק אירוע מסורתי השנה, אלא להביא עימו שינוי. לא עוד נאמנות חד־צדדית, אלא ברית מחודשת. כזו שמבוססת על כבוד הדדי, על שותפות אמת ועל הבנה פשוטה: הדרוזים הם לא "הערבים הטובים" - הם אזרחים מלאים במדינה יהודית ודמוקרטית, או לפחות כך הם צריכים להרגיש.
דבר אחרון: חשוב לקדם מנהיגים חדשים מקרב בני העדה, שיוכלו לדבר עם ממשלת ישראל ועם מנהיגי המדינה בגובה העיניים בנושאים שמדאיגים ומטרידים את בני העדה הדרוזית.
הכותב הוא שגריר (בדימוס) וראש מועצת עוספיה לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו