זו לא כתבת מנחוס. להיפך, זו כתבה שנועדה לספר את אחד הסיפורים הפחות מפורסמים בהיסטוריה של כדורגל הנבחרות בישראל, על אף שזה ההישג הגדול האחרון עד כה של הכדורגל הישראלי ברמת הנבחרות.
נבחרת הכדורגל שייצגה את ישראל בטורניר האולימפי במונטריאול 1976 רשמה כל כך הרבה הישגים יוצאי דופן, שקצת מוזר לחשוב שבתודעה הקולקטיבית של חובב הספורט הישראלי, הנבחרת הזאת בקושי זכורה ותמיד תהיה בצילה של הנבחרת ההיא ממקסיקו 70'.
מועדון ספורט | שאלות השבוע - פרק 3
זה לא רק רבע הגמר ההיסטורי אליו העפילה במשחקים האולימפיים, זו גם העובדה שג'ימי טורק היה הערבי האחרון שייצג את ישראל במשחקים אולימפיים, עד שהשחיין אדם מרעאנה ישבור את הרצף בפריז.
עם הזכרונות ממינכן 1972
על ההיסטוריה ההיא היה אחראי דוביד שוויצר ז"ל. בשנת 1972 לקח עם נבחרת הנוער את אליפות אסיה, בשנת 1974 הפסיד עם הנבחרת הבוגרת בגמר הטורניר לנבחרת איראן.
במוקדמות של מונטריאול הוא עשה בית ספר למאמנים מיפן ומדרום קוריאה - וישראל, ארבע שנים אחרי מונדיאל מקסיקו, אבל בעיקר, עם הזיכרון הנוראי מהמשחקים האולימפיים במינכן, יצאה מגידרה נוכח כוכבי הכדורגל של הדור החדש.
בין השמות שישנו את הכדורגל הישראלי בעשור שלאחר מכן: אבי כהן, ירון עוז, ויקי פרץ, אהוד בן טובים, עודד מכנס וג'ימי טורק, לצד כוכבי התקופה כמו השוער האגדי יצחק ויסוקר .
הנבחרת יצאה למחנה אימון באנגליה, המשיכה לארצות הברית ומשם לקנדה במסע תלאות שכלל מוטלים זולים, אבל גם ביקור ראשון בארצות הברית לרוב השחקנים. בחדר האוכל של הכפר האולימפי הצטלמו השחקנים עם נדיה קומנצ'י.
בטקס הפתיחה הם צעדו עם חליפות שתפר להם אביו של מוטי איווניר, והאבטחה סביב הנבחרת הייתה חסרת תקדים. עם צלפים באימונים, מאבטחים ליד החדרים וכמובן דוביד שוויצר שהיה אז גם איש כוחות הביטחון עם אותה מזוודה מפורסמת ממתכת, בה החביא את הנשקים עבור המאבטחים הישראלים. ואז יצא הטורניר האולימפי לדרך.
במשחק הראשון שיחקה ישראל נגד גוואטמלה, זה היה משחק אלים ודוביד שוויצר קרא לגוואטמלים "חיות" במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק, בגישה הלא פוליטקלי קורקט האופיינית שלו.
המשחק הבא שוב הפגיש את הישראלים למשחק אלים הפעם מול מקסיקו שהוליכה 0:2, אבל ישראל השוותה ל-2:2, לא לפני ששני שחקנים הורחקו בכרטיס אדום.
הכל היה מוכן למשחק השלישי מול הנבחרת הצרפתית. ויקי פרץ באחד המשחקים הגדולים בקריירה סידר לעצמו חוזה בשטרסבורג עם שער שהעלה את ישראל ליתרון מפתיע. רק שאז השתלט על כר הדשא שחקן צעיר ומוכשר בשם מישל פלאטיני.
הוא השווה את התוצאה בפנדל וקבע את תוצאת הסיום. על אף שישראל סיימה את כל משחקיה בתיקו, היא עלתה לרבע הגמר. בהגרלה נקבע שהיא תפגוש את ברזיל האימתנית.
"לא כוחות, נפלנו מהרגליים", אמרו השחקנים אחרי המשחק. האמת, ב-45 הדקות הראשונות זה נראה היה מבטיח, כאשר הברזילאים שיחקו בחצי הילוך והישראלים הצליחו לחלץ 0:0. במחצית השנייה הברזילאים כבשו רביעייה, ויקי פרץ שוב כבש וצימק, והשחקנים שהחליפו חולצות עם הברזילאים ראו שהכוכבים הצעירים מדרום אמריקה בקושי הזיעו. מאז, איש לא הצליח כמובן לשחזר את ההישג הענק.
ומה לגבי ג'ימי טורק? הוא היה לכוכב הנבחרת בעיקר מחוץ למגרש, כאשר ספורטאים אולימפיים ממדינות ערב התפלאו לראות אותו מייצג את ישראל. התקשורת הבינלאומית התעניינה בשחקן הערבי הראשון בהיסטוריה של נבחרת ישראל, בטח בתקופה שלאחר מלחמת יום הכיפורים.
טורק המשיך לקריירה מפוארת והיה לערבי הראשון בסגל נבחרת ישראל בכדורגל בכל הקמפיינים החשובים. השנה, ינסה הדור הצעיר של הכדורגל הישראלי לשחזר את ההיסטוריה, ואולי אף להתעלות עליה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו