בסוף אוגוסט נערך מבצע חירום להעלאת יהודי מרוקו, לאחר מהומות שפרצו שם וסיכנו את הקהילה היהודית.
העולים הללו, שרבים מהם הגיעו באוניות ובדרכים לא דרכים, שוכנו כמו רוב העולים באותן שנים במעברות ובעיירות הפיתוח החדשות שהוקמו בקצב, בהן אופקים שנוסדה באפריל ודימונה שנוסדה בספטמבר.
סוזן כהן (אוחנה במקור), בת 82, עלתה ממרוקו בשנת 1954 בגיל 9 וחצי, מספרת כי "את העלייה התחלנו ב-1953. היינו שנה במחנות - חצי שנה בקזבלנקה שבמרוקו וחצי שנה במרסיי שבצרפת - משם עלינו לישראל באונייה. עלינו בן לילה. היינו צריכים באונייה לעלות ישירות ממרוקו לישראל ולא לעבור דרך צרפת.
"באו לאבא שלי מהסוכנות היהודית ואמרו לו 'אדון אברהם, יש לך משפחה גדולה, אנחנו רוצים להציל אותך'. באותה תקופה, התחילו בגלי טרור, כמו שפה אנחנו אומרים 'אינתיפאדה'. התחילו לעשות פיגועים. כל יום ראשון וחמישי היה פוגרום ביהודים, אז החלטנו לעזוב ולעלות לישראל.
"הגענו ב-4:30 לפנות בוקר למחנה בקזבלנקה והיינו מוכנים כבר לעלות על אונייה לישראל. אלא שאז התברר כי אחותי הקטנה, בת 20 יום בלבד, לא במשקל המתאים ועל מנת לעזוב היא צריכה לעלות במשקל. ככה, 'נתקענו' במחנה חצי שנה. גם בצרפת היינו צריכים לחכות שתעלה עוד במשקל וגם שם נשארנו עוד חצי שנה עד שסוף סוף עלינו ב'אוניית השלום'.
"אחרי שעלינו לאונייה, נודע לנו שהתחתית שלה - איפה ששהינו במהלך המסע לישראל - בעצם מיועדת לבהמות. היינו שם כ-1,000 איש. למשפחה שלי הדרך היתה לא פשוטה, אבל הצלחתי לתפקד ולעזור להורים שלי.
"כשהגענו לישראל, היה מאוד קשה. משכנו אותנו בקריית שמונה, אליה הגענו במשאית בשתיים בלילה אחרי שירדנו מהאונייה כבר שעות לפני. את אבא שלי לקחו לעבוד בעבודת 'דחק' - הוא היה נוטע שתילי עצים בהרי נפתלי. אבל למרות הכל, הייתה התרגשות כשעלינו".
וגם זה קרה השנה
- מתאבד בשבי הסורי החייל אורי אילן.
- מוצאים להורג במצרים ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר.
- שר הביטחון בן-גוריון טובע את המונח "או"ם שמום".
- משפט קסטנר, שהחל ב-1954, ממשיך ואף מתפרסם בו פסק דין.
- חברת "השחר העולה" מתחילה בייצור ממרח השוקולד שלה.
