״האם תקף אותו כריש? לא יודע, מצאו את הציוד שלו עם דם״: הסיפור הטראגי של דידי שיינבליט שנעלם בים

ב-2 באפריל 1987 נכנס לצלילה במפרץ אילת דידי (עודד) שיינבליט (22). היה מדובר בצלילת סיום של קורס צוללנים מתקדם של בית הספר לצלילה שפעל אז בעיר. הירידה ההיא אל המים הייתה הפעם האחרונה בה דידי נראה ומאז נעלמו עקבותיו כשאף אחד לא יודע מה קרה בצלילה ההיא. מאוחר יותר, במהלך חיפוש נרחב שעשה במקום חיל הים, נמצאו בלוני הצלילה והרתמות של דידי, כשעליהם סימני דם. הגופה עצמה מעולם לא נמצאה ודידי עצמו מונצח בפסל מיוחד בחוף הים של אילת.

נזכרנו בסיפור ההוא על רקע מותו השבוע של ברק צח, שהותקף על ידי כריש בחוף הים של חדרה. לאור זאת שוחחנו עם אביו של דידי, שאול, המתגורר היום בספרד. "זו הייתה הצלילה האחרונה של דידי בקורס והיא הייתה צלילה מלווה במדריכים שהיו אמורים לפקח על מה שקורה במים. במקביל יום לפני כן אימא שלי מתה ונסענו לצפון לארגן את הלוויה שלה. דידי ביקש לסיים את הקורס ואז להגיע. אלא שמהצלילה הזו הוא לא חזר".

שאול מספר כי באותה צלילה היו, לטענתו, תקלות וטעויות שהובילו לאסון שייתכן וגם קשור לתקיפה שעבר דידי במצולות. "הצלילה הייתה אמורה להיעשות בעומק של 50 מטרים אלא שהתחוללה טעות על הספינה והצלילה נעשתה בעומק של כ-90 מטרים. מה שהוביל לכך היה שמד העומק מנה סוג אחר של עומק. המד היה מכוון על פאדומים ולא על מטרים. פאדום אחד הוא 1.8 מטר. לכן חבל הצלילה עם המצוף והעוגן שהיו אמורים לסמן 50 מטרים היו באמצע העומק ולא על הקרקעית".

המשיך שאול: "בנקודה הזו כשהצוללים נאחזו בחבל הצלילה וירדו למים הם דחפו אותו אל מתחת ל-50 מטרים. כל זאת במקום עמוק כשיש גם מדרון בהמשך שמוריד לעומק גדול יותר. מה שקרה בשלב הזה היה שרוב הצוללנים עזבו את החבל ודידי המשיך לאחוז בו מבלי לדעת שהוא יורד הרבה מעבר למה שהיה מותר לו".

אחרי היעלמותו של דידי, הפעיל שאול את הקשרים שלו בחיל הים ופעל ללא לאות למציאת גופתו של בנו. הוא גם ניסה לברר מי אשם במה שקרה ולתדהמתו הוא גילה שהתיק נסגר ללא אשמה. "אני רוצה להגיד שכשגופה יורדת אל מתחת ל-100 מטרים בים היא לא צפה מעצמה. כובד המים מותיר אותה על הקרקעית וצריך אמצעים כדי להעלות אותה אל פני הים. לכן אחרי שראיתי שצוותי החיפוש המקומיים לא מצליחים למצוא את דידי, יצרתי דרך חבר קשר עם חיל הים והחיל הוריד אמצעים מהצפון ועשה סריקה עם ספינה".

לדבריו של שאול: "הסריקות האלו הובילו בסופו של דבר למציאת הרתמות ובלוני החמצן של דידי כשיש דם על הציוד. במקביל תיק החקירה נסגר כשאין אף אחד שאשם. אמרו שדידי התנהל לא טוב בצלילה ואני מזכיר שזו הייתה צלילה בקורס. היו לכאורה מפקחים, היה צוות ולמרות זאת הכל נסגר. אני הרגשתי שמרחו את הכל וזה כאב לי ולאשתי מאוד".

שאלנו את שאול האם לדעתו דידי נפגע גם כן מכריש כמו שקרה השבוע בחוף חדרה. ביחס לכך הוא השיב שקשה לו לדעת מה קרה במעמקי הים אז. "האם תקף אותו שם כריש? איני יודע, יכול להיות שהיה מדובר בטורף אחר או בכריש. ייתכן שמה שקרה זה שילוב של שיכרון מעמקים כי דידי צלל מעבר לנקודה הבטוחה כאשר גם תקפה אותו חיה. אבל אי אפשר לדעת. מה שכן זו העובדה שלצערי הגופה לא נמצאה אף פעם ועל הציוד היה דם", הוא אומר.

הטרגדיה הזו שעברה על המשפחה הובילה אותה לרדת מהארץ לספרד שם התגוררה משפחתה של אשתו הגיורת ננה. "לפני מותו של דידי נהרג אחי במדבר סיני בעת שהוא שירת במילואים. גם במקרה הזה ולמרות שנהרגו שני לוחמים, טענו שהכל היה בסדר. להרגשתי שני המקרים טויחו ולא הייתה חקירה רצינית. מי שלקחה את זה עוד יותר קשה ממני הייתה אשתי שלא הייתה מוכנה להישאר בארץ אחרי מה שהיא הרגישה כטיוח".

"לכן היא חזרה לספרד כשהיא משאירה אותי בארץ עם שני ילדים. אחרי חצי שנה הצטרפתי אליה. בכל מקרה אחרי מותה היא ביקשה שישרפו את גופה ויפזרו את האפר במקום שדידי נעלם בו וכך עשינו. אני גם ביקשתי בצוואה שלי את אותו הדבר ואני מקווה שכך יהיה", הוא מסכם.