שורדי השבי, מורן סטלה ינאי וקית' סיגל נאמו במחנה ההשמדה מיידנק, במסגרת המשלחת של ההסתדרות הציונית העולמית למצעד החיים בפולין.
משלחת "7 באוקטובר" של ההסתדרות הציונית העולמית למצעד החיים בפולין, שמציין 80 שנה לשחרור אושוויץ ביום הזיכרון לשואה ולגבורה. המשלחת יצאה ביוזמת יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל וקרן מנומדין בראשות המייסד והנשיא חיים טייב. המשלחת הייתה בהשתתפות חטופים ששוחררו משבי חמאס, משפחות חטופים חללים שחזרו לקבורה בארץ, פצועי צה"ל וראשי רשויות.
שורדי השבי, מורן סטלה ינאי וקית' סגל נאמו במחנה ההשמדה מיידנק//עומרי סגן
במסגרת המסע, הגיעו חברי המשלחת למחנה ההשמדה מיידנק, ערכו סיור וקיימו טקס מרגש ובו נשאו דברים שורדי השבי.
כחלק מנאומה, מורן סטלה ינאי אמרה: "לאחר מאמץ ארוך של בריחה אני עומדת כאן היום במחנה השמדה מיידנק ואני רואה את הקו של העצים שנראה למרחקים. אני לכודה באמצע שדה תפוחי אדמה בלי שום דבר נראה באופק באותו קו עצים שחשבתי שאם רק אגיע אליו אולי אצליח לשרוד ולברוח. אני חושבת על אותם יהודים שניסו לברוח מהמחנה הזה רק כדי להגיע לאותו קו עצים ואולי להיטמע בתוך היער הגדול ולהינצל".
עוד הוסיפה: "הקשר שלי לשואה, לנושא השואה, לא התחיל רק במסע הזה. אני חוקרת את זה מאז שאני ילד קטנה. משהו בי נמשך להבין, ללמוד, לזכור, אבל לא רק את העובדות, את האנשים את מה שנשבר דווקא אחרי שעברתי חוויה טראומתית בעצמי. המקום הזה, הרגע הזה, מקבל משמעות אחרת לגמרי. אני מוצאת את עצמי חושבת בלי סוף איך ייתכן שכזה דבר קרה, ואיך אנחנו כחברה לא יכולים להרשות לזה לקרות שוב. לא לנו ולא לאף עם בשום מקום בעולם".
גם קית' סיגל נאם במחנה ההשמדה: "זכות גדולה להיות איתכם כאן. לפני קצת יותר מחודשיים חזרתי לארץ למשפחתי אחרי 484 יום בשבי החמאס. מאז שחזרתי אני משתדל לעשות מה שאני יכול כדי לעזור במאמץ להשיב את כל 59 החטופים למשפחות ולחברים שלהם. כשקראתי את המילים של חווקה, הרגשתי שהיא מתארת תחושות שגם אני חווה והרגשתי צורך להקריא אותן כאן".
חווקה פולמן רבן הייתה חברה בתנועת דרור בפולין היא הייתה מחברי הארגון היהודי הלוחם בו ושימשה בו כקשרית אלו המילים שהיא הקריאה בעצרת בבית לוחמי הגטאות בשנת 1988: 'כאשר הסתיימה מלחמת העולם השנייה, לאלו מאיתנו ששרדו היה חופש קשה ומכאיב. אובדן הכול, המשפחה, החברים, מיליוני היהודים, הורגש בעוצמה אכזרית. לחזור לחיים ולהתחיל הכול מחדש נראה כבלתי אפשרי כמעט. עזרה לנו האמונה והתקווה שהעולם החדש יהיה אחר. שבארץ שלנו, בישראל, החברה תהיה צודקת, מוסרית, טהורה, שבה ישמר צלם אדם בכל התנאים ובכל המצבים. חלמנו על שלום, סוף סוף שלום, היו געגועים לזה והיה החלום'".
שלי שם טוב בכנס פתיחת אירועי מצעד החיים, הערב (שלישי) בקרקוב: ״באותו רגע נורא, יש לך בחירה - להרגיש שננטשת ולשאול איפה היה אלוהים, או להגיד שזה קרה לי, למה זה קרה, אבל מיד לשאול מה אני צריכה להביא מתוך הדבר הזה. אצלי זה היה מאוד ברור וחזק. מעל ל-3,000 שנה מנסים להשמיד אותנו. אנחנו עם קטן, כזה שבכל מקום שנמצא אף אחד לא אוהב אותנו. אנחנו נס!״.
בהמשך, סיפרה על השיקום של עומר, ועל ההתחזקות שלו בשבי: ״זה מדהים איך אני התחזקתי פה ועומר התחזק בשבי. הוא אפילו אמר את זה לחבר שלו, איתי רגב, שהיה איתו בשבי. הוא אמר ׳אני יודע שאמא שלי התחזקה בדיוק כמו שאני התחזקתי כאן׳. לאורך כל הדרך עומר ראה את ההשגחה העליונה שהייתה עליו, היו מספר פעמים שהוא יכול היה לא להיות איתנו. אלה דברים שאתה אומר ׳זה לא יכול להיות, אין סיכוי שזה מקרה׳. כשאני קוראת פרק כ׳ בחדר של עומר והוא בינתיים מקבל ברכת הדרך כשבצד השני שלה יש את פרק כ׳. הוא קורא אותו בשבי כל יום, ואני קוראת אותו בחדר שלו כל יום.
אנחנו, אני וללי (דרעי, שהשתתפה בפאנל יחד עם שלי) צועקות את האחדות הזו. היופי של העם הזה הוא בחוסר האחידות שלו, אבל הכוח הוא באחדות. אני מחבקת את עומר שלי בזכות הגיבורים האלה, בזכות האימהות האלה, ששילמו את המחיר הכי יקר. סעדיה, ז״ל. הדוגמה הטובה ביותר היא הגיבורים האלה. בטנק אחד יושבים ארבעה, כשאחד בחר בן גביר והשני בחר מרצ, לאחד יש כיפה על הראש והשני אוכל חזיר אבל הם ככה. הם ככה. מאוחדים״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו