השלטים שליוו את תחילת המלחמה ועליהם הכיתוב "יחד ננצח" דהו מזמן, ואיתם הרוח שאיחדה אותנו בימים ההם.
המפגינים חזרו לכבישים, ההתבטאויות הקשות חזרו לאולפנים והקיטוב מחריף. לנוכח זאת קמה קבוצת הורים שכולים, אישי ציבור ורבנים, מימין ומשמאל, דתיים וחילונים, בכוונה לחתום על אשרור ברית אחים. טקס החתימה יתקיים היום במקום טיבועה של הספינה אלטלנה, סיפור המעיד על הסכנה שבקיטוב.
הקבוצה, שקוראת "לעולם לא לשוב אל הפיצול הנורא שהיה גורם מרכזי לחולשתנו הגדולה", מעידה כי הברית "באה לידי ביטוי באחוות הדמים ובנכונות להקרבה, במחויבות ללא תנאי למדינה, לצה"ל ולכוחות הביטחון".
היא מציעה שלושה עקרונות כתשתית לאחדות המיוחלת: דחיית הרפורמה המשפטית לאחרי הבחירות, הימנעות ממשבר חוקתי עד סיום המלחמה וחזרת החטופים, וקריאה למשתתפים במחאות, לתקשורת ולאזרחים בכלל לפעול במסגרת החוק ולהימנע מהסתה אישית.
בין החותמים ניתן למצוא את איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל שנחטף, ברח מחוטפיו ונורה בשוגג בידי חיילי צה"ל.
איריס לא מבקשת אחידות דעות, אלא אחדות, כי היא רואה במחלוקת חלק מהדנ"א של העם. "מעולם ולעולם לא הסכמנו ולא נסכים על הכל, זה מנוגד לאופי שלנו. יהודים אוהבים להתווכח, וזה לא רע בהכרח. אם לא נתווכח - אנחנו לא נהיה ישראל, נהיה טיבט. אבל מתוך המחלוקת אנחנו מסוגלים להתאחד כשיש מטרה ראויה, וכשהיא תושלם - כל אחד ילך לדרכו. לאפשר חיים יחד גם כשאין הסכמה. להיות מסוגלים לחיות עם המחלוקות שלנו".
כל אחד מבטא כעס אחרת
איריס מסבירה שבפרקטיקה יש לתת לגיטימציה לכל דעה, גם אם היא לא מקובלת עלינו. "הצעד הראשון צריך להיות שינוי נקודת המבט. אנחנו לוקחים דברים באופן אישי. אם שר מצביע נגד העסקה, הוא לא עושה את זה אישית נגד החטופים או בני משפחותיהם, אלא כי הוא חושב שזה הדבר הנכון לעשות.
"בני נהרג מאש כוחות צה"ל. הם לכאורה פגעו אישית בנו, ביותם ובמשפחתו. אם אני הולכת בנתיב הזה, אני בעצם אומרת שהצבא רוצה לפגוע באזרחים שלו. הדרך הזו שאנחנו צריכים לעשות מנוגדת לנטייה האוטומטית שלנו לפרש דברים באופן אישי. אם נצליח לא לעשות את זה, נוכל לגרום לשינוי גדול".
חיים מדגישה שהיא הראשונה שהיתה יכולה לקחת את נפילת בנה מאש כוחותינו למקום אישי. "הייתי יכולה להגיד 'רצחו לי את הילד והכל בגלל ביבי', אבל אני לא שם. אני מסתכלת על קפלן שחוסמים את הכבישים, אני לא מסכימה איתם, אבל אני מסתכלת הרבה יותר עמוק: כל אחד מבטא את הכעס שלו אחרת, ואני נותנת לזה מקום".
כלומר, הצעד הראשון, אליבא דחיים, הוא להבין שמעשיו או דעותיו של האדם שמולה אינם מופנים נגדה באופן אישי. שנית, יש לנסות להבין מה הרגש שמניע אותו. שלישית - להביט פנימה ולנסות להבין למה מה שהוא עושה או חושב, מפעיל אותה. "הכי קל זה לצפות בטלוויזיה וכשמישהו אומר משהו שאני לא מסכימה איתו, להפטיר 'אידיוט'. התגובה הפחות אוטומטית שאליה אני שואפת היא לחשוב למה זה מפעיל אותי. אני עדיין לא שם, אבל אני עובדת על זה", היא אומרת בכנות.
איריס אינה שוגה באשליות שהחברה הישראלית תסכים בכל, אבל מבקשת שהצדדים שבה יכבדו זה את זה.
"גם בעבר היה שיח אלים ומעשים אלימים, ראה רצח רבין וראה אלטלנה, אבל אני מאמינה גדולה שחינוך מגיל צעיר יכול לחולל שינוי. כי אם לוקחים ילדים להפגנות שבהן שורפים כבישים למשל, יהיה קשה לילד לא להיות אלים כמבוגר.
"אנחנו צריכים לעשות בדק בית עמוק. להגיד 'אחדות' זה פלסטרי, ולא יבוא מלאך שיעשה הוקוס פוקוס ואז תהיה פה פתאום אחדות. אני מציעה דרך שבה כל אדם יכול לעשות את השינוי לבד בסביבה המיידית שלו. שישים לב איך הוא מדבר, איך הוא חושב.
"יש לי הרצאה, 'באור ולא בבור', שאותה שמעו כבר מאות אלפים. אבל לבוא להרצאה זה לא מספיק. הקיטוב זה כמו זוגיות במשבר. הרצאה בלבד לא תעזור, צריך לעשות עבודה עצמית, לבחון בכנות איפה אני אלים, למה כל כך קשה לי עם מי שחושב אחרת ממני. אם זה לא יקרה - תהיה כאן הסלמה של אלימות, ואז נפוץ לכל עבר. המדינה חייבת שינוי רדיקלי, אחרת לא נשרוד".
איש ציבור נוסף החתום על היוזמה הוא חיים ילין, שהיה ראש מועצת אשכול וחבר כנסת מטעם יש עתיד. ילין מעיד שמאז השבת השחורה הוא לא רואה בציבור בישראל "שמאל" ו"ימין", אלא מרכז וקצוות, שלהם הוא לא מתייחס.
"הפילוג הוא אינטרס פוליטי, והוא שורש של המילה 'מפלגה'. ברגע שהפוליטיקה מלבה את יצרי הקצוות - הקרע מעמיק. וכולם משחקים את המשחק המסוכן הזה, מראש הממשלה ועד ההפגנות האחרונות, שאינן בעד החטופים אלא נגד משהו. אני מחפש את הבעד".
לילין יש הצעות פרקטיות, מחוקה ועד "מועצת העם", אבל הוא מדגיש שכל זה לא יקרה עד שיושב האמון בין הציבור למנהיגיו - וזה יקרה רק לאחר חקירה אמיתית של 7 באוקטובר ובחירות.
"אנחנו עם פצוע כיום, אנחנו לא יכולים להמשיך את הפלגנות הזאת, חייבים להתחיל תהליך של ריפוי. לנפש שלנו אין שעה מנוחה, ואני לא מדבר רק כשורד, אדם שהוציאו אותו מהממ"ד. הטילים עוד מתפוצצים והחיילים נלחמים, אבל הפוליטיקאים עדיין חושבים שהשמש זורחת מהכנסת. אז יש לי חדשות - היא לא.
"יש לי חברים עם דעות שונות, אבל אני לא רב איתם. אני לא אומר שראש הממשלה בוגד או אשם, כי זאת קביעה שרק בית משפט יכול לעשות, לא הרחוב. ראש הממשלה לא אשם אלא אחראי, וזאת לא קללה אלא חובה".
ילין מעדיף לדבר על לכידות חברתית, ולא על אחדות. "כשהייתי ראש מועצה היתה אצלי קהילה של קהילות, וגם הציבור בארץ בנוי ככה - קהילה של קהילות שיש להן משהו משותף: מדינה לשמור עליה וערבות הדדית.
"המדינה צריכה להיות מושתתת על ערכים משותפים, על מצוות של בין אדם לחברו. כי אם צד אחד ינצח את הצד האחר - זה הסוף של עם ישראל".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו