"התסכול הכי גדול שאני לא מבינה מה השתנה?": אלה חיימי על החזרה ללחימה

אלה חיימי מקיבוץ ניר יצחק שבעוטף, אלמנתו של טל חיימי ז"ל שנרצח ונחטף בשבת השחורה לעזה הלכה לישון אתמול בלילה והתעוררה להמשך הלחימה. במקום מושבה בקיבוץ משאבי שדה היא עקבה אחר המתרחש וחשה את התסכול.

"זה תסכול כפול, גם העניין של החטופים וזה ברמה האישית, זה אובדן עצות. אני לא יודעת אפילו איך לתאר את זה, את התחושה. וגם ברמת הבית שלנו. לראות שכל האזור שלנו לא הולך ללמוד היום. בסוף השבוע היו אמורים להיות חגיגות פורים בניר יצחק ותכננו להגיע לשם לבקר עם הילדים והשבוע היה הייתה אמורה להיות חנוכה של הרפת החדשה בקיבוץ ניר יצחק", סיפרה אלה.

הוסיפה: "לא ברור מה יתקיים ואז מתחילות המחשבות מה יהיה בשנה הבאה. החלטנו שאנחנו חוזרים לקיבוץ, אבל אם זו תהיה המציאות אני לא רוצה".

אלה מספרת שכרגע היא לא יכולה אפילו לקבל החלטות כי היא לא יודעת מה יהיה בהמשך.
"המדינה צריכה להגיד לנו מה יהיה. מה עושים בשנת מלחמה? אי אפשר לחזור לקיבוץ. ואי אפשר לגור שם, זה לא משהו שהוא שפוי. למה הילדים צריכים לסבול מזה, מה זה חוסר היציבות הזו".

המשיכה ושיתפה: "התסכול הכי גדול שאני לא מבינה מה השתנה? מה אחרת? אז תהיה שנת מלחמה, אבל היינו שנה וחצי בשנת מלחמה, אבל מה בא אחר כך? האם זה שנת מלחמה שבסיומה חוזרים כל החטופים?. האם זה שנת מלחמה שבסיומה יש הסדרה אזורית?. כרגע לא מדברים על היום שאחרי, אלא נמנעים. הייתי מוכנה לבלוע את הצפרדע הנוראית הזאת, אם היינו יודעים מה קורה. זה לא המצב. זו שנת מלחמה שאחריה יגיע כלום ומריחה".

"בתור משפחת חטוף קיבלתי עדכונים באופן אישי ומה שנאמר לי שיש לחימה, אבל אני רוצה לדעת מה קורה אחר כך? כי אחר כך אין כלום. שום יוזמה, שום אופק מדיני, לא ברמה צבאית זו מריחה, זה מה שאנחנו מרגישים. וזה כנראה מה שאנחנו נצטרך לקבל לעד. אולי אני צריכה להשלים ולהגיד לילדים שלי שזאת תהיה המציאות שלנו", אמרה אלה