שורד השבי גדי מוזס במכתב לחבריו: "מקומנו בקרקע, לא בבניינים"

"נפגשנו אתמול לראשונה לאחר כ-500 ימי חושך ואופל", כתב גדי מוזס, שורד השבי מקיבוץ ניר עוז, במכתב שהוציא היום (שלישי) לחברי קהילתו לאחר מפגש ראשון שנערך עמם מאז שוחרר. "ביתנו חרב, איבדנו כל אחד את היקרים והאהובים שלו. ביתנו שרופים ורכושנו פוזר לכל רוח. עברנו, כל אחד לחוד וכולנו יחד, רגעי אימה ופחד".

במכתב, שנשלח לקהילתו המפונה, מתאר מוזס את התחושות הקשות שראה בקרב חבריו במפגש: "ראיתי על פניכם את סימני השאלה הקיומיים ואת חוסר הביטחון. ראיתי את הפחד והזעם על נטישתנו והפקרתנו על ידי אלו שהיו אחראיים על בטחוננו. אני שותף לכל הפחדים וחוסר הביטחון".

למרות הטראומה הקשה והשבי, מוזס מפנה מבט קדימה: "מתוך תחתית השאול בה אנחנו נמצאים החלטתי לשנס מותניים, להפשיל שרוולים ולהצטרף לכל אלו שרוצים שביתנו, ניר עוז, יחזור להיות בית תוסס וחם, בית שיש בו תרבות וחינוך, בריאות ויצירה, תקווה ובטחון".

בהמשך הדברים, מוזס קרא לחבריו לפעול יחד לשיקום הקיבוץ: "אני קורא לכולנו לקום, לפעול כתף אל כתף שהדבר יקרה מהר ככל האפשר". יחד עם זאת, הוא מגלה הבנה למי שאינם מוכנים עדיין לחשוב על חזרה: "אין בליבי דבר אל מי שכוחותיו אזלו ואינו יכול, כעת, להצטרף. אני מבין שכל אחד מעכל את האסון בצורה שונה, אבל אני בטוח ביכולתי וביכולתנו הכללית לקום, להיעמד על רגלנו, ולשקם את ביתנו, ניר עוז".

בדבריו הוא הדגיש גם את חשיבות החזרה המהירה לקיבוץ. "הזמן הוא גורם חשוב ביותר. עם כל הכבוד לבתים החדשים והמרווחים שלנו בכרמי גת, מקומנו לא בבתי קומות בקרית גת, אלא בבתי קרקע באוויר הצח וליד שדותינו בניר עוז".

את מכתבו חתם מוזס בנימה אופטימית: "אני מצטרף לכל אלו שלא איבדו את בטחונם ביכולתנו לגרש את החושך ולראות את האור", וציטט משיר: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן. סורה חושך הלאה שחור, סורה מפני האור". וחתם במילים: "לא עייפי דרך אנו כי אם מפלסי נתיב. קדימה לעבודה".