האבות החטופים השבים במכתב מיוחד: "לא יכולים להתחיל בשיקום בידיעה שעדיין נמצאים חטופים בשבי"

אבות החטופים השבים, אור לוי, עופר קלדרון, שגיא דקל חן וטל שהם הגישו היום (שלישי) מכתב ובו פנו ללשכת רה"מ, לשכת שר הביטחון וחברי הקבינט בבקשה להחזיר את החטופים הנותרים.

בפתח המכתב כתבו: "פניה זו נערכת לאחר שהושבנו, 3 אבות לילדים קטינים, משבי החמאס, וזאת לאחר תקופה של כ- 16 חודשים מייסרים ומייגעים בשבי, אשר לאורכם, כל שייחלנו לו הוא שנשוב לחיק משפחתנו ונתאחד עם ילדינו האהובים".

לאחר מכן ציינו כי אי חזרתם של הנותרים בעזה מקשה על הליך השיקום שלהם, ואמרו: "ועתה, על אף שהוחזרנו והתאחדנו עם משפחותינו, אין באפשרותנו להתחיל בתהליך השיקום ולהמשיך את חיינו בידיעה שעדיין נמצאים חטופים בשבי החמאס, חיים וחללים כאחד, וביניהם אבות לילדים קטינים, אשר לא זכו להיכלל בשלב א' של העסקה".

כמו כן, ציינו האבות במכתב את גודל והיקף הסכנה הנשקפת מהחטופים הנותרים: "כמי ששהו תקופה כה ארוכה בשבי החמאס, ויודעים גם יודעים כי החטופים עוברים בשבי התעללות, הזנחה וטרור פסיכולוגי, נבחר להזכיר תחילה את המובן מאליו – כל זמן שבו כלל חטופינו נמצאים בשבי החמאס, הרי שהסכנה לחייהם עצומה ואין בטחון שהחי היום ימשיך לחיות גם מחר. נימנע, בשלב זה, במכוון, מלהוסיף תיאורים קשים בקשר לכאב, ההתעללות והטרור הפסיכולוגי אותם חווינו לאורך כל התקופה בה הוחזקנו בשבי החמאס".

"אלא שלא רק אנו עברנו בתקופה זו תלאות וטלטלות (שלגביהן, כאמור, לא נכביר במילים). משפחותינו וילדינו, גם הם, סבלו (ועדיין סובלים) מטראומה מתמשכת, ובזמנו – חוסר ודאות וגעגועים אין קץ. הפגיעה בהם, בהיעדרנו, הייתה משמעותית, ונדרש עתה שיקום ארוך טווח וליווי מתמיד, על מנת להחזירם למסלול החיים".

"הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו חלק מבין אותם ילדים קטינים סבלו מפגיעה ראשונית עצמאית, חלקם כמי שהיו חטופים (כמו ילדיהם של דוד קוניו, שטרם הוחזר, וטל שוהם) וחלקם כעדים למקרה החטיפה ולאירועי הזוועה , וכעת – נאלצים לעבור פגיעה נוספת בדמות השיהוי בהחזרת אביהם החטופים ארצה".

בהמשך, הוסיפו לחזור על הפגיעה המתמשכת של משפחתם וילדיהם בעקבות שהותם הממשוכת בשבי: "כל זמן שבו הוחזקנו בשבי החמאס טובת משפחותינו וילדינו נפגעה, וכעת – נפגעת טובת המשפחות והילדים הקטינים אשר אבותיהם עדיין מוחזקים בשבי. למותר לציין כי הפגיעות הללו מתעצמות ככל שהשיהוי בהחזרת האבות החטופים נמשך".

האבות שבו והדגישו את חובתה של מדינת ישראל "לשים במרכז את טובת הילדים הקטינים וכן את טובת המשפחות, ולעשות כל אשר לאל ידה, כדי שהאבות החטופים, אשר חלקם חללים, ושמוחזקים בשבי החמאס, ואשר להם ילדים קטינים, יושבו במהרה, כדי שלכל ילדי החטופים תהיה וודאות בשאלה הבסיסית "איפה אבא?".

בסיום המכתב כתבו כי מדובר ב"מעט שניתן לעשות, עבורנו, האבות השבים, ועבור המשפחות והילדים הקטינים אשר אבותיהם חטופים, ושעברו, כולם, תלאות שקצרה היריעה מלהכיל. זו מהותה של סולידריות, של דאגה לזולת, ושל מחשבה על הדור הבא- דור העתיד של ילדינו".