כן לתוכנית טראמפ

הסיכוי שהנשיא טראמפ יצליח להעביר את העזתים למצרים או לאינדונזיה קלוש. למרות זאת, אין תרחיש טוב מזה. מי שחושב שזה לא מוסרי - לא מכיר בסכנה הקיומית שריחפה מעל מדינת ישראל ב־7 באוקטובר.

אין מוסר גבוה יותר מאשר למנוע מלחמות ולהציל חיים. אחת התובנות החשובות ביותר מ־7 באוקטובר היא שאין שום סיכוי שהעזתים יחפשו חיים שלווים לצד ישראל יום אחד. הם מחונכים לשנאה ומקבלים כסף כדי להילחם. אנחנו נמצאים בקו החזית של התנגשות הציוויליזציות. אם זה לא יהיה חמאס - זה יהיה שונא אחר.

בעולם שפועל לפי היגיון, רפיח המצרית והאזור שדרומה משם היו נרכשים כדי להפוך למדינה פלשתינית. עזתים אחרים היו עוברים למדינות מוסלמיות נוספות. המצרים זקוקים לכסף ולתמיכה אמריקניים. העזתים זקוקים לשטח ולשקט, ואנחנו נלחמים רק כי אי אפשר אחרת איתם. אם ניתן היה להעביר אוכלוסייה כדי לפתור סכסוך, כפי שקרה במקומות אחרים, זה היה פתרון מושלם. כך, אגב, פה בארץ מאז הקמתה: אוכלוסייה עברה ב־1948, אחרי זה ב־1967, ובפעם האחרונה ב־2005, בביצוע תוכנית ההתנתקות. אוכלוסיות עברו ועוברות במקומות אחרים בעולם. צדק? אין בי שום דחף לחפש אחר צדק לעזתים - קודם כל ביטחון לישראלים.

אני מעריך שתוכנית טראמפ החדשה תישאר רק מילים באוויר (לכן כדאי לחזור לקרקע ולהכין לצידה תוכניות מעשיות לפירוז עזה) - מצד שני, כך הייתי מציג כל תרחיש שקרה פה מאז תחילת המלחמה.

השנאה מקלקלת את השורה

לא למלחמת אחים! הזוי שצריך לומר זאת כשהמלחמה עדיין לא הסתיימה. והנה, בכל זאת, שר בממשלה מדבר על מלחמת אחים כמשאלת לב. אמסלם הוא תופעה שלילית ייחודית, שילוב של שנאה תהומית לאשכנזים, למדינה, לכל מי שלא כמוהו. לצידו, או בצד השני, יש גם יותר מדי שונאים ומחפשי מלחמה. לא בחזית, חלילה. השונאים לא הולכים להילחם למען המדינה. הם לוחמים בעם שלנו, בעצמם.

אני משתדל להתעלם מאמסלם, וכך גם משונאים מימין ומשמאל שפחות מקומבנים ממנו. הפעם נראה לי שזו חובה. קריאה של שר למלחמת אחים עדיין לא הייתה פה. כך גם ההתעלמות מהקריאה הזאת. השנאה ברשתות גואה, והכנסת משמשת מקור הקלקול במקום התיקון. הכל זה הנהגה רקובה, אין שום תירוץ.

ציון נכשל

שני המועמדים של יריב לוין לנשיאות ביהמ"ש העליון הם אנשים ראויים. אני מכיר אותם אישית. הם חכמים, אוהבי הארץ, משפטנים עם חשיבה מקורית. העובדה שמערכת המשפט לא מסוגלת להגיע לפשרה לגביהם מעידה על בעיה מהותית במערכת. כך היה לפני שנים עם רות גביזון ז"ל. זו מערכת חולה, שהיה צריך לתקן אותה אם היינו בימים נורמליים. העניין הוא שאנחנו במלחמה, ויריב לוין הוא טרגדיה. הרפורמה המשפטית הנדרשת קרעה את החברה הישראלית. המלחמה פרצה ברובה משום שהאויב זיהה שאנחנו מפורקים מבפנים.

עכשיו, כשמונה נשיא לעליון, הוא לא מכיר בסמכותו. כאילו במדינה דמוקרטית יש ברירה מלבד להכיר בסמכות הרשויות. כאילו אין שבועה של שר לציית למדינה ולחוקיה. אני נדרש להכיר בסמכות של לוין וחבריו לשלוח אותי לשדה הקרב, אף שהם אחראים למחדל הכי גדול שידענו כאן - ומדינת ישראל נדרשת להכיר בסמכות בית המשפט.

האם צריך לתקן את המערכת? בהחלט. האם צריך היה לבדוק טענות נגד מינוי יצחק עמית לנשיא? בהחלט. איפה התיקון ואיפה הבדיקה? מאז שהממשלה הזאת הוקמה היא מכריזה אינספור הכרזות על מערכת המשפט. הכל דיבורים ריקים. מלחמת הקוממיות והתקומה של המילים הקשות. אפס תוצאות.

די לאפליה מתקנת

צעיר ישראלי משרת בצבא, הוא משתחרר בימים אלה - וכבר נקרא למילואים לחצי שנה (זה הפטנט החדש), כי אין אחרים שמשרתים. כשהוא מגיע לאוניברסיטה, אחרי טיול ארוך (אם הספיק) כדי לנקות את הראש, הוא מוצא את עצמו אחרון ברשימה. בלימודי הרפואה יש מקומות שמורים לבני מיעוטים, במשרדים הממשלתיים יש מקומות שמורים לחרדים. יש חוקים, תקנות ומלגות למי שצריך לקדם. רק למי ששייכים לחברה המשרתת אין עדיפות בשום קבלה ללימודים או לעבודה. להפך - לאחרונה מגיעים אלי עוד ועוד סיפורים על אנשים שנמנעו מלהעסיק אותם במשרות משמעותיות בגלל שירות המילואים. מעריכים מאוד את התרומה, אבל צריכים כאלה שנמצאים בעבודה.

אחרי מלחמה כזאת, מדינה חפצת חיים הופכת את השולחן. משנה הכל כדי שקודם כל המשרתים יקבלו. הסיבה לכך שזה לא קורה היא שהפוליטיקאים חפצי שלטון, ולא תיקון. אז הנה, הגיע הזמן להוציא את המילים "אפליה מתקנת" מהלקסיקון. מי שאמורים להבין זאת הם בעיקר אלה שצועקים את המילה "פרוגרסיביות" כאילו היא אויב פוליטי.

הציונות, כתנועה, מתקנת עוול של 2,000 שנה. אפליה, גזענות, חוסר הוגנות. כדי לחיות פה במדינה משגשגת ובטוחה, צריך להפסיק לאמץ תיאוריות ליברליות מנותקות קשר. במשך שנים ארוכות חיקתה מדינת ישראל את מוסדות החינוך במדינות אחרות, שבעבר היו קולוניאליסטיות וכעת ממרקות את מצפונן. החברה המשרתת הלכה והצטמצמה, והמדינה עודדה את מי שלא משרתים. המטוטלת חייבת לנוע חזק לצד השני. כבר חצי שנה אני מקדם רעיון של זכויות לבחור ולהיבחר מול שירות למדינה. כל האזרחים הישראלים - יהודים או ערבים - יצטרכו לשרת.

מגיעה אלי הרבה ביקורת, כולל טענות על פשיזם. במקביל, אני מזהה הבנה ואימוץ של הרעיון במערכת הפוליטית. זה צעד דרמטי, לצד שלילת תקציבי מדינה ממי שלא משרתים. דרמטי - אבל אין ברירה. הלכנו לאיבוד במשך שנים. שרים בממשלה שלא שירתו יום אחד שולחים אותי ואת חבריי לסכן את חיינו. הם לא מבינים את גודל האחריות, מנותקים מהתוצאות. הכל נמדד בשרידות הפוליטית. אבל למה לא עשו משהו בעבר? שאלה מצוינת אבל עכשיו מה שחשוב הוא לתקן עוול, כדי שיהיה פה צבא. הגיע הזמן שהמשרתים יקבלו ויקבעו.