גיא גלבוע־דלאל מאלפי מנשה, בן 22, אח של גל (29) וגאיה (16), נחטף ממסיבת נובה ברעים ב־7 באוקטובר. הוריו, אילן ומירב, כותבים היום (שני) עליו ועל תחושותיהם בחג החנוכה הזה, בציפייה לשובו של גיא משבי חמאס.
״זו הדרך הכי נכונה להרגיש את גיא": חגיגות פריחת הדובדבן במחווה לחטוף גיא גלבוע דלאל (13.02.24) // יוני ריקנר
"מדי ערב, כשנביט בחנוכייה שעומדת על אדן החלון, ליבנו יתמלא בגעגועים עזים. החנוכייה של גיא מחכה לו, כמו שאנחנו מחכים. גיא שלנו, שתמיד כשהתלהב ממשהו, נתן את כל כולו - בין אם זה היה כשרץ בבית כמו נארוטו בילדותו, כשניגן בגיטרה, או כשתכנן בקפידה את הטיול ליפן, טיול שהתעכב בגלל אותו יום נורא וייצא לפועל כשייצא לחופשי וישוב הביתה"
"באותו בוקר נורא של 7 באוקטובר, במסיבת הנובה, כשלבש את הקימונו שהשאיל מאחיו גל והצטלם לסלפי עם חבריו שעה לפני הטבח, לא יכולנו לדעת שזו תהיה הפעם האחרונה שנראה את החיוך המיוחד שלו. גל הצליח להימלט במשך שמונה שעות עד שחולץ אך גיא נחטף עם חבריו".
"כשאנחנו מדליקים את נרות החנוכה השנה, כל נר הוא תפילה לשובו של גיא ויתר החטופים. כל להבה היא תקווה שבקרוב נוכל שוב לשמוע את צחוקו ממלא את הבית, לראות אותו מתרוצץ בין החדרים ומתלוצץ עם גל וגאיה. הלב נשבר כשאנחנו נזכרים בהבטחתו האחרונה - לעזור בפירוק הסוכה אחרי שמחת תורה. הסוכה עדיין עומדת בחצר הבית ומחכה איתנו לגיא שיחזור ויחד נפרק אותה כמו שהבטיח לפני שנסע למסיבה הארורה".
"בכל ערב, כשאנחנו נביט בנרות הדולקים, אנחנו ניזכר בלהט וההתלהבות שגיא הביא לכל דבר שעשה. הבית שקט מדי בלעדיו, חסרים הצלילים של הגיטרה שלו, חסרות המילים היפניות שהיה משלב בשיחות".
"גיא יקר שלנו, אנחנו מתפללים שהאור של חג החנוכה יאיר לך את הדרך הביתה. מחכים לך בכיליון עיניים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו