החקלאות היא קו ההגנה הראשון - מה שנדרש כעת הוא תמיכה רצינית

רק אתמול הוכרזו שוב זרעית, שתולה, אבן מנחם, שומרה ונטועה כשטח צבאי סגור. אולי שמעתם על זה כחלק מעוד עדכון בטחוני, אבל מה שלא תשמעו בחדשות זה את המשמעות האמיתית עבור החקלאים באיזור הזה – ובעצם, עבור ביטחונה של מדינת ישראל.

בואו נבין רגע את המספרים: למעלה מ-4,000 דונם של מטעים נמצאים ממש שם, רק בחלק זה של גבול הצפון. השטח הזה הוא לא רק מרכיב קריטי באספקת הפירות לכולנו – הוא גם קו החזית מול האיומים הביטחוניים שכולנו חיים איתם יום-יום.

אותם חקלאים, שכבר השקיעו את כל מה שיש להם בגידול התוצרת, גידול, עבודה, השקיה, דישון, ריסוס, דילול, גיזום, נתקעו עכשיו בלי אפשרות לקטוף את הפירות שלהם. בטווח הקצר, זה יפגע בכיס שלהם, אבל ההשלכות לטווח ארוך הן הרבה יותר חמורות. העונה הזו עשויה להיות מכה כלכלית רצינית כל כך, שהם פשוט לא יצליחו להרים את עצמם שוב לעונה הבאה. ואם זה יקרה – מה אז?

זה לא נגמר שם. תוסיפו לזה למעלה מ-2,000 דונם מטעים נשרפו בגלל הירי של החיזבאללה. לאור אי היכולת להיכנס לשטחים ולטפל בהם בצורה מיטבית, השטחים האלו שעלו באש כבר לא ייתנו פרי השנה. החקלאים יצטרכו לשקם אותם בעלות ובהשקעה אדירה של כ-5 שנים ללא פרי – כך שאנו מגיעים להפסדים עצומים.

מס רכוש - לא עוזר בכיסוי הנזקים

לדברי האגרונום עומרי עתריה ורואה החשבון ירון רומנו, שמטפלים בחקלאים רבים בצפון ובקיבוצים, הפיצוי שהמדינה נותנת באמצעות מס רכוש על אובדן המטע הינו ע"פ רוב במחצית מהעלות האמיתית בפועל, כי זה מה שחוק מס רכוש וקרן הפיצויים מפצה. למרות העבודה הקשה והסיזיפית של אנשי מס רכוש אשר עובדים מסביב לשעון ונותנים את הנשמה, אין ביכולתם לעזור ולשלם את מלוא הנזקים. הפיצוי על אובדן הפרי זה לא מספיק, יש כאמור עלויות נוספות שאינן מכוסות בחוק מס רכוש. מה עם התמיכה בעובדים? מה עם כל ההוצאות הנלוות?

ולא רק עתיד המטעים לוט בערפל – תחשבו על מגדלי הבקר והחלב. כ-2,500 דונם של שטחי מרעה מגבול שלומי ועד משגב עם נפגעו קשות ואיתם בעלי העדרים. למעלה מ–75% מהפרות לא חזרו למכלאות מאז 7 באוקטובר. האדמות נשרפו, וכרגע כל בעל עדר צריך להאכיל את העדרים שהצליח לאסוף בתוספת מזון קנוי בעלות של כ- 35 אלף שקלים בחודש.

תוסיפו את ההפסדים מאובדן עדרים, שעומדים על כ-400 אלף שקל לעדר, ואתם מגיעים לסכומים שהמדינה אפילו לא מתקרבת לכסות. בזמן שכולנו מדברים על מנהלת "תקומה צפונית", לחקלאים האלה זה לא עוזר – הם צריכים תמיכה עכשיו. לא חודשים או שנים אחרי שהמלחמה תיגמר.

זה לא רק עניין כלכלי, החקלאות היא קו ההגנה הראשון שלנו, היא חומת המגן, היא השכפ"צ האנושי מול האויב. החקלאים האלו הם העיניים של כולנו - שם בצפון צמוד לגבול הלבנון, יום יום, שעה שעה, הם בעבודתם הקשה שומרים לנו גם על האדמה. האדמות האלו, אם יינטשו, לא יישארו ריקות.

נסראללה כבר אמר בקול ברור – הוא מתכנן ליישב שם את אנשיו אם רק נפקיר את השטח. אז אם אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו עם שטחים נטושים שישמשו את חיזבאללה בתור נקודת מוצא לפיגועים עתידיים – ⁠זה הרגע לפעול, ולפעול זה לפצות! לסייע! לשלם! מה שנדרש כאן הוא תמיכה רצינית, דחופה ומשמעותית – כדי שהחקלאים יחזרו לקרקע, שהשטחים לא יינטשו, ושביטחון המדינה יישאר איתן.