"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

החיילת ששרדה את המתקפה על מוצב נחל עוז: "ראיתי את הדם שלי מרוח על הקיר - לא זזתי"

לירון קוליוק הסתתרה במיגונית במוצב • "המחבלים היו במגורים, ירו בכל החלונות וניסו לפתוח דלתות"

,עודכן
0השמעה
מוצב נחל עוז. צילום: סיגל פרייס

לירון קוליוק, חיילת שהסתתרה במיגונית במוצב נחל עוז וניצלה, סיפרה היום (שלישי) בראיון לתוכנית "סדר יום" ברשת ב' על רגעי האימה ב-7 באוקטובר. קוליוק הייתה במיגונית יחד עם עשר חיילות נוספות שהצליחו להימלט, לאחר שמחבלי הנוח'בה פרצו אליה.

"הרמתי את הראש וראיתי שחור. הסתכלתי הצידה וראיתי שהבנות רצות ליציאה של המיגונית, שיותר קרובה למגורים. לקחתי את עצמי ורצתי אחריהן. אז הבנתי שנפצעתי ושאני מדממת. הייתי בטוחה שאני האחרונה שיצאה מהמיגונית, כל הבנות יצאו לפניי והן כבר הסתתרו בחדרים. לא הייתה בי מחשבה של מה שקרה, לא הצלחתי להאמין", סיפרה.

לירון וחברותיה המתינו שבע שעות עד לחילוץ של כוחות צה"ל. "נכנסנו לאחד החדרים וננעלו שם. הייתי בטוחה שכל הבנות בחדרים האחרים. אחרי כמה דקות ירו לנו בחלון, השתטחנו על הרצפה, הסתובבתי לאחור וראיתי את הדם שלי מרוח על הקיר. אמרתי לעצמי אל תיגעי בגב, כי לבקש ממישהי שתטפל בי זאת לא אופציה.

"כולנו היינו על הרצפה ולא זזנו עד לחילוץ. המחבלים היו במגורים, ירו בכל החלונות, ניסו לפתוח דלתות, דלתות נעולות הם לא ירו בהם, הדלת שלנו הייתה נעולה. הם צעקו לנו 'צה"ל באנו לחלץ אתכם', ואני לא האמנתי להם. אחרי כמה דקות הבנו שזה באמת ופתחנו להם את הדלת. היינו צריכים לעבור במיגונית. החייל שאיתי אמר לנו 'אל תסתכלו', אבל יש גבול לכמה אפשר לא להסתכל. יצאנו מהמיגונית ואמרתי לעצמי אל תסתכלי לאחור לבסיס".

לירון סיפרה על חברה, בועז מנשה יוגב, שהציל את חייה לאחר שדחק בה לצאת מהמיגונית. "לא יצאתי מהחדר ואחרי בערך רבע שעה הוא התקשר אליי ואמר לי, 'תגידי לי את בתוך המיגונית?, לא הצלחתי לענות לו 'לא', והוא אמר לי, 'תרוצי עכשיו'. אמרתי לו 'אוקיי', ניתקתי את השיחה ולא רצתי. התקשרתי אליו שוב כי לא הצלחתי לזוז. התחושה הייתה שהנפילות הן בתוך המגורים. פתחתי את הדלת של החדר שלי ואחרי שנייה של שקט הוא אמר לי 'רוצי עכשיו'".

מוצב נחל עוז,צילום: ללא

בועז נהרג כשהגן על חיי חבריו במיגונית אחרת במוצב. "הוא הבין שיש מחבלים ורץ לחדר, לקח את הנשק שלו ועמד באחד הפתחים של המיגונית, כשהוא בלי וסט וקסדה. בועז נלחם כי זה מי שהוא, הוא לא היה בורח. למרות שאין לנו הכשרה של לוחמים ובחיים לא התאמנו למשהו כזה, הוא הבין שזה מה שצריך לעשות".

52 חיילות וחיילים נפלו באותו יום במוצב נחל עוז, מתוכם 15 תצפיתניות. שבע תצפיות נחטפו. נועה מרציאנו נרצחה בשבי, אורי מגידיש חולצה במבצע צבאי וחמש אחרות עדיין מוחזקות בעזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר