לפרק את חמאס, לחבר את ישראל: בעיתוי הנוכחי עסקה מאפשרת עמידה ביעדי המלחמה

7 באוקטובר שינה את הציפיות של החברה הישראלית מהביצועים של הצבא שמגן עליה. עד לטבח קנה המידה לבחינת הצלחה או כישלון של סבב לחימה בין ישראל לארגוני טרור היה איכות וכמות השקט שהוא יצר. אם השקט היה ממושך ואיכותי - הסבב נחשב מוצלח. אם לא - נכשל.

לאחר 7 באוקטובר השתנה קנה המידה. סבב אלים לא נמדד עוד בשקט שהוא מייצר, אלא ביוזמה שהוא מאפשר. סבב צבאי מוצלח הוא כזה שמגביר את חופש הפעולה של צה"ל ומאפשר לו לחתור למגע אפקטיבי יותר עם האויב.

התמרון הצבאי המאסיבי של צה"ל לא מחק את חמאס, אך הוא שבר את הארגון. הוא הפך צבא היררכי, מתואם ומאורגן לאוסף של חוליות טרור לא מתואמות ולא מאורגנות. כתוצאה מכך הרצועה לא הפכה לאזור נקי מחמאס, אלא לאזור נגיש לצה"ל.

המודל של מלחמת חרבות ברזל הוא המודל המוצלח של מבצע חומת מגן מלפני כ־20 שנה: מתמרנים בתעוזה אל מרכזי הכובד של ארגוני הטרור, מערערים את שיווי המשקל שלהם ורוכשים חופש פעולה בשטח כולו. לאחר מכן, בשלב השני, מנצלים את חופש הפעולה כדי לפשוט שוב ושוב אל תוך השטח, לפגוע ביכולות האויב ולהביא לשחיקתו, לדילולו ולבסוף לנטרולו. השלב הראשון הוא מטבעו מאסיבי יותר, אך גם קצר יותר, בעוד השלב השני דורש כוחות מעטים יותר, אך אורך זמן רב יותר. בניגוד לתמרון ששבר את צבא חמאס ושלקח כשנה, הציד של חוליותיו יימשך עוד שנים רבות.

עסקת חטופים שהיתה מתבצעת לפני הכניסה לחאן יונס או לפני התמרון ברפיח היתה עשויה לסכן את השלמתו של שלב א', ולמנוע את הפיכת הרצועה כולה למרחב נגיש לצבא הישראלי. בעיתוי ההוא עסקה גדולה היתה עשויה להוביל למימוש מטרה אחת של המלחמה - שחרור החטופים, על חשבון מטרה אחרת של המלחמה - מיגור חמאס. אך כיום, במצב שבו עסקה לא תבלום את התמרון, מכיוון שהתמרון הושלם, המחיר האסטרטגי של העסקה נמוך בהרבה. המחיר הוא האטה ועיכוב של השלב הארוך והקשה של השחיקה והדילול של יכולותיו הנותרות. בעיתוי הנוכחי עסקה מאפשרת עמידה בכל יעדי המלחמה.

הדרך לריפוי

יש למלחמה יעד נוסף, שלא רשום בפרוטוקול של החלטות הקבינט, אך הוא חקוק בליבותיהם של לוחמי המילואים, המשפחות השכולות ופצועי צה"ל: לרפא את השסעים שקורעים את החברה הישראלית מבפנים. הדרך לריפוי היא ארוכה וקשה, אך לא ניתן לצאת אליה ללא הידיעה שמדינת ישראל עשתה הכל כדי להשיב את בניה ובנותיה מגיהינום חמאס.

אם הזיכרון הקולקטיבי יוכתם בידיעה שאחינו ואחיותינו לא חזרו לבתיהם בגלל סרבנות ישראלית - לא נוכל לשקם את האמון ולקדם פיוס פנימי בחברה.

את שתי מטרות המלחמה אפשר לתרגם לשתי שאיפות מוסריות ויהודיות: לפרק את חמאס ולחבר את ישראל. ללא התמרון לא היינו מצליחים לרסק את חמאס לחוליות מבודדות, אך ללא עסקה והשבת החטופים לא נוכל לחבר מחדש את החתיכות הכואבות שמהן מורכבת החברה הישראלית.